פיצוי בגין מימוש דירה

א.        ערעור על פסק דינו מיום 19.9.04 של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט י' גרניט) אשר דן בתביעת המערערת ובתביעה שכנגד של המשיבים, (תמ"ש 87541/00 ותמ"ש 87451.1/00), דחה את תביעת המערערת וקיבל את התביעה שכנגד בחלקה העיקרי, כפי שיפורט בהמשך.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

המערערת והמשיב 1 נשאו בשנת 1980 והתגרשו ביום 10.7.01 (להלן: "המערערת" "המשיב  1"  או " הבן" , בהתאמה, וביחד " בני הזוג").

המשיב 2 הוא אביו של המשיב 1 (להלן: " המשיב 2" או " האב").

המערערת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בה עתרה להורות לכונס הנכסים להעביר לה סכום של 85,000 ש"ח, המהווים שוויה של מחצית התמורה שהתקבלה ממכירת דירתו של המשיב 2.

בבית המשפט לענייני משפחה לא היתה מחלוקת בין הצדדים, באשר לעובדות הבאות -

האב היה בעל זכויות חכירה בדירת מגורים הנמצאת ברחוב ... רחובות גוש ... חלקה ... זכויות הבעלות בדירה רשומות על שם הקרן הקיימת לישראל (להלן: " הדירה").

ביום 8.5.97 נכרת חוזה מכר בגין הדירה בין האב כמוכר ובין בני הזוג כקונים (להלן: "הסכם המכר"). לא שנוי במחלוקת כי מחיר הדירה שנקבע בהסכם המכר, סכום של 120,000 דולר, לא שולם על ידי בני הזוג.

ביום 12.3.02 נכרת בין הצדדים הנ"ל, האב מצד אחד ובני הזוג מצד שני, הסכם לפיו הסכם המכר מיום 8.5.97 בטל, ולצדדים אין בגינו כל תביעות זה כלפי זה.

תצהיר בגין ביטול המכר הועבר לשלטונות המס.

לימים רכשו בני הזוג מחצית מגרש בישוב ...

כמפורט בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, משלא שילמו בני הזוג את תמורת המגרש שרכשו, ולאחר הליכים משפטיים, שיעבד האב את הדירה במשכנתא, שנועדה להבטיח כי בני הזוג יפרעו את חובם בסכום של 95,000 ש"ח, לוועד המקומי ...

בני הזוג לא פרעו את חובם, ומשכך מימש ועד ..., את שטר המשכנתא, בלשכת ההוצאה לפועל, מונה כונס נכסים לדירה, וכונס הנכסים מכר את הדירה.

לאחר פרעון המשכנתא וחובות אחרים נותרו בידי הכונס כספים, אשר המערערת טענה בבית המשפט קמא כי היא זכאית למחציתם בסכום של 85,000 ש"ח.

ג.         המערערת טענה בבית המשפט קמא, כי הדירה נרכשה על ידי האב מספר שנים קודם לנישואיהם של בני הזוג. בני הזוג התגוררו, בהסכמת האב, במשך שנים בדירה, ובה נולדו וגדלו ארבעת ילדיהם של בני הזוג.

            המערערת טענה כי בשנת 1984 - 1985 שופצה הדירה, אולם הצדדים חלוקים ביניהם בדבר היקף השיפוץ, עלותו ומקורות המימון לו.

המערערת טענה בבית המשפט לענייני משפחה כי האב הבטיח, בעל פה, לבני הזוג כי הדירה תהא להם,  וכי הזכויות בה ירשמו על שמם.

מנגד טענו המשיבים בבית המשפט קמא, כי לטענה לפיה הבטיח האב לתת את הדירה במתנה לבני הזוג, אין כל שחר. ראיה לכך, לטענת המשיבים, היא  כי בני הזוג רכשו את המגרש בישוב ..., על מנת לבנות שם את ביתם, ולא ראו בדירה את ביתם ורכושם.

בית המשפט קמא דן בטענת המערערת, ובחן אותה ממספר היבטים.