פיצוי בגין הפרת הסכם שכירות

כללי

1. התובעים רכשו מהנתבעת משרדים בבנין. המשרדים היו מושכרים אותה שעה לצד השלישי
מס' 1 )להלן: "הצד השלישי"(. על פי הסכם השכירות בין הנתבעת לבין הצד השלישי,
הוקנתה לזה האחרון זכות סרוב ראשון לרכישת המשרדים. בטרם נמכרו המשרדים לתובעים,
הציעה הנתבעת לצד השלישי לממש את זכות הסרוב הראשון, אך הוא סירב, משום שסבר כי
המחיר הנדרש גבוה מדי. לימים, כאשר נודע לצד השלישי כי המחיר בו נמכרו המשרדים
בסופו של דבר היה נמוך מזה שהוצג בפניו, הוא ביטל את חוזה השכירות וסירב לשלם
לתובעים דמי שכירות. בסופו של דבר הושג הסדר פשרה בין התובעים לבין הצד השלישי,
ולפיו ויתרו התובעים על דמי שכירות בסכום של 16,000 דולר ובתמורה המשיך הצד השלישי
לשכור את המשרדים. בתביעתם מבקשים התובעים כי הנתבעת תפצה אותם בגין נזקיהם בעקבות
הסכסוך שנתגלע עם הצד השלישי ובגין האיחור ברישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין.