פיסל נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית בת 60 יום, שניתנה בתאריך 3.3.13, בגין אחריותו של המבקש לתאונת דרכים שאירעה ביום 22.2.13.

טיעוני הצדדים

המבקש טען בכתב ובע"פ כי איננו אשם בתאונה. הרכב המעורב ניסה לעקפו, הבחין ברכב אחר שהגיע ממול, וניסה לחזור לנתיבו, תוך שפגע ברכב המבקש. המבקש ניסה להמלט לשול הימני על מנת למנוע את התאונה, אך ללא הועיל. רכבו של המבקש הסתובב בגלל פגיעת הרכב המעורב. עוד ציין כי למיטב ידיעתו, מי שהציג עצמו כנהג הרכב המעורב איננו הנהג בפועל, וכי נהג הרכב המעורב נחקר באזהרה בגין נהיגה בשכרות. בנוסף, עברו של המבקש איננו מכביד, הוא איננו מסוכן והוא זקוק לרכבו לצרכי פרנסתו.

ב"כ המאשימה טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המבקש לתאונה, בכך שניסה לפנות פניית פרסה על קו הפרדה רצוף וחסם את דרכו של הרכב המעורב. טענות ההגנה נבדקו ע"י הבוחן, ונשללו על ידו. שני בני אדם נפצעו כתוצאה מהתאונה ונגרמו נזקים לכלי הרכב. התובעת הצהירה שקיים יסוד להניח שיוגש כתב אישום נגד המבקש, שמסוכנותו נובעת מהתנהגותו שגרמה לתאונה.

דיון והכרעה

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אחריותו של המבקש לתאונה, זאת בהסתמך בעיקר על המסמכים שערך הבוחן, ובהם סקיצה ונתונים שנאספו בזירה, תמונות ודוח בוחן. ממסמכים אלה הסיק הבוחן כי המבקש עמד לצד הדרך וביצע פניית פרסה על קו הפרדה רצוף ובכך חסם את דרכו של הרכב המעורב שניסה לסטות שמאלה, אך פגע ברכב המבקש. הפגיעה התרחשה בשלב שבו חלק גדול מרכבו של המבקש כבר היה בנתיב הנגדי.

מסקנת הבוחן נשענת על הממצאים בכביש ובהם סימני בלימה של הרכב המעורב, ושבר בסימן, המלמד על נקודת האימפקט.

ממצאים אלה בשילוב עם ממצאי הנזק בשני כלי הרכב, מביאים למסקנה ההגיונית היחידה, זו שקבע הבוחן.

מיקומם הסופי של שני כלי הרכב ומיקום פיזור השברים תומכים אף הם במסקנת הבוחן, ועומדים בסתירה גמורה לגרסת המבקש לפיה נסע ישר בנתיבו ואף סטה ימינה בטרם הפגיעה שהינה בין חלק שמאלי אחורי של רכב המבקש לחלק קדמי ימני של הרכב המעורב.

הבוחן בדק את גרסת המבקש ומצא כי איננה מתקבלת על הדעת, בהיותה נוגדת את חוקי הפיזיקה, הממצאים בזירה והנזקים בכלי הרכב.

גרסת נהג הרכב המעורב עולה בקנה אחד עם ממצאיו של הבוחן.

אין כל תימוכין בתיק החקירה לטענתו של המבקש לפיה מי שנחקר כנהג הרכב המעורב איננו הנהג בפועל בעת התרחשות התאונה.

ההיפך הוא הנכון, קיימת בתיק הודעה של אדם שטען כי הוא נהג ברכבו של המבקש בעת התאונה.

אחותו של המבקש וארוסה מעידים כי המבקש היה נהג הרכב בעת התאונה, ששניהם אינם יודעים לשפוך אור על אופן התרחשותה.

אחות המבקש וארוסה הם הנפגעים בתאונה, ולגביהם קיים תיעוד רפואי בתיק.

נהג הרכב המעורב אכן נחקר באזהרה בערב התאונה, בטרם נחקר המבקש, שפונה לביה"ח. האזהרה כללה גם התייחסות לנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לאחר שהנהג המעורב סיפר כי שתה בירה עובר לתאונה, נבדק ונמצא כי כמות האלכוהול בגופו הינה מתחת לרף הקבוע בחוק.

משכך, כאמור, אני סבורה כי קמה אחריותו לכאורה של המבקש לתאונה.

מסוכנותו של המבקש נלמדת מהתנהגותו אשר גרמה לתאונת דרכים בה נפגעו אחותו וארוסה, וכן ניזוקו שני כלי הרכב.

המבקש נוהג משנת 2008 ולחובתו 4 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן משנת 2011 בגין שימוש בטלפון נייד בשעת נהיגה.