פיסי נ' שלי ואח'

החלטה

1.לפני בקשת רשות להתגונן אשר הוגשה על ידי הנתבעים בעניין תביעה שהוגשה נגדם בסדר דין מקוצר על סך 5,000,000 ₪.

2.התובע והנתבע הם אנשי עסקים. הנתבע 1 הוא המנהל בפועל של הנתבעת 2. (להלן גם: "מקשלי").

2.בכתב התביעה נטען, כי התובע והנתבע היו שניהם יחד בעלי מניות בחלקים שווים בחברת גד שלי בע"מ.

ביום 4/11/11 התקשרו התובע והנתבע בהסכם להעברת מניות בחברת גד שלי ולפיו מכר התובע לנתבע 1 חלק מהמניות בחברת גד שלי. (ההסכם צורף נספח 3 – להלן: "הסכם העברת המניות").

על פי ההסכם, היה אמור התובע לשלם לנתבע סך 5,000,000 ₪ עד לא יאוחר מיום 5/2/12 ונקבע בסעיף 4.3 להסכם, כי להבטחת התשלום יפקיד הנתבע המחאה לביטחון בידיו הנאמנות של ב"כ הצדדים, שמועד פרעונה ליום 6/3/12.

ההמחאה ניתנה מחשבונה של חברת מקשלי.

על פי כתב התביעה, התובע מילא את חלקו בהסכם העברת המניות, העביר את המניות כמוסכם. הופסקה כהונתו כדירקטור בחברת גד שלי ונשללה ממנו זכות החתימה בבנקים.

הרישום ברשם החברות שונה בהתאם אך הנתבעים לא שילמו את התמורה בסך 5,000,000 ₪ וגם השיק אשר הופקד ביום 11/6/12 חולל בסיבת "אין כיסוי מספיק" וכן ניתנה הוראת ביטול.

התביעה הוגשה הן מכוח ההסכם שהופר והן מכוח השיק אשר חולל.

3.תמצית טענות המבקשים:

המבקשים לא חולקים על כך, שהשיק נמסר לתובע ולא חולקים על קיומו של הסכם העברת המניות אשר צורף לכתב התביעה אלא טוענים מספר טענות:

א)הפקדת השיק היתה בניגוד מוחלט למוסכם בין הצדדים וכי המשיב התחייב כי השיק לא יופקד עד אשר קרקעות באזור ירושלים (כפי שיפורט) יועברו לידי המבקש.

משלא הושלמו העסקאות באזור ירושלים, היה רשאי המבקש לבטל את ההסכם ולקבל את השטר חזרה.

ב)המבקשים טענו לכישלון תמורה מלא וטענו כי התובע הוא זה שחייב כספים לנתבע.

ג)לחלופין טענו לקיזוז:

המבקש טען, כי הוא זכאי בתמורה למניות לסך של 1,200,000 ₪ בשל השקעתו הראשונית בחברת גד שלי.

השקעה זו שולמה מכספים שהתובע קיבל מהנתבע כמקדמה על רכישת הקרקעות באזור ירושלים.

משלא השלים את ההליך הרכישה, לא רק שהתובע לא זכאי לתמורה על פי ההסכם נספח 3 לכתב התביעה, אלא עליו לשלם כספים לתובע.

ד)המבקשים טוענים, כי ההסכם היה הסכם על תנאי וכי התנאי לא התקיים וכי השטר הוא שטר ביטחון אשר לא התקיים התנאי להצגתו לפרעון.