פינסקר נ' מועצה מקומית עוספיא ואח'

פסק דין

לפני תובענה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת עת החליקה על כביש משובש בשטחה של מועצה מקומית עוספיא.

1.התובעת, מדריכת מורות ועובדת משרד החינוך, ילידת 10.8.61, בת 52 היום, נפגעה בבוקרו של יום 24.6.08, בגיל 46, עת החליקה בשעה שחצתה כביש משובש המצוי בשטחה של הנתבעת 1 (להלן – "המועצה") ונחבלה בגבה.

2.האירוע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, לתובעת נקבעו נכויות זמניות ובהמשך נכות צמיתה, והיא קיבלה תשלומים מאת המל"ל בגין פגיעתה.

3.בעקבות התאונה אושפזה התובעת למשך 14 יום, ובהמשך הייתה באי כושר מלא משך שלושה חודשים, כאשר בפועל שבה התובעת לעבודתה רק בחלוף כארבעה חודשים, ביום 22.10.08.

4.בישיבת קדם המשפט מיום 6.11.12 הסכימו ב"כ הצדדים כי שיעור נכותה הרפואית של התובעת יועמד על 15%.

5.התביעה הוגשה נגד המועצה (הנתבעת 1) והמבטחת שלה (הנתבעת 2), וכן כנגד החברה אשר לסברתה של התובעת הייתה הקבלן שביצע עבודות בשטח בזמן האירוע (הנתבעת 3), והמבטחת שלה (הנתבעת 4).

ויובהר, 'סברה' זו של התובעת נבעה בראש ובראשונה מטענות הנתבעות 1-2 במכתב התשובה לדרישת התובעת לפיצוי (נספח ט' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת), עובדה שתהא לה השלכה לעניין הוצאות המשפט בהמשך.

בסיום ישיבת ההוכחות מיום 12.5.13 ביקשה התובעת לחזור בה מתביעתה כנגד הנתבעות 3 ו-4, וביום 13.5.13 הוריתי על דחיית התביעה כנגד נתבעות אלה, אך חייבתי את התובעת בהוצאות.

6.נותרה תביעתה של התובעת כנגד המועצה והמבטחת שלה, והצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק.

7.מטעמה של התובעת הוגשו תצהיריה (תצהיר נסיבות מיום 2.9.10 ותצהיר עדות ראשית מיום 6.6.12) וכן תצהירו של מר אבו רוקן וג'יה מיום 4.6.12 (להלן – "אבו רוקן"), מאבטח של בית הספר שהיה סמוך למקום וסייע לתובעת מיד לאחר קרות התאונה.

המועצה לא הביאה כל עד ולא הגישה כל ראיה מטעמה, למעט מסמכים הקשורים בתובעת, שהוגשו תוך מהלך חקירתה הנגדית.

8.ביום 12.5.13 כאמור נשמעו עדי התובעת בלבד, ובסיומה הוריתי על הגשת סיכומי התובעת והנתבעות 1-2. סיכומי התובעת הוגשו ביום 30.5.13 וסיכומי הנתבעות 1-2 הוגשו ביום 6.6.13.

9.אירוע התאונה ואחריות המועצה

9.1בעניין זה הובאה עדותה של התובעת בלבד, באשר לא היו עדים לנפילה עצמה מלבדה (וראו: סע' 5 לתצהיר אבו רוקן ועדותו לפניי בעמ' 7 ש' 18-20, במסגרתה אישר כי אמנם לא ראה את התובעת נופלת).

9.2לאחר שקראתי את תצהירי התובעת ותצהירו של אבו רוקן, וכן שמעתי עדויותיהם לפניי, אני נותנת אמון מלא בגרסתה של התובעת, וקובעת כי התובעת אמנם נפלה במקום בו היא טוענת כי נפלה, באמצע הכביש הנמצא מול ביה"ס ע"ש פארוק בשטחה של המועצה.

9.3כן אני קובעת, במיוחד לאחר ששמעתי את עדותו של אבו רוקן, כי נפילתה של התובעת נבעה מהיותו של הכביש משובש באותה עת (עמ' 8 ש' 2, ש' 28, 30-31, עמ' 10 ש' 1). לכל אורך עדותו, העד עמד על כך שהכביש היה משובש לחלוטין, הגם שלא יכול היה לומר ממה נבע השיבוש ומה מקורו (אף לטעמי לא צריך היה לומר, מחמת שאין הוא בעל מקצוע בתחום, גם לא התיימר להיות כזה).

גם התובעת טענה כי החליקה בכביש מחמת היותו משובש (סע' 4 ו-5 לתצהיר הנסיבות וסע' 6 לתצהיר עדותה הראשית וכן בעמ' 13 ש' 6 ו-15).

9.4התובעת צירפה תמונות של המקום בו נפלה, אשר צולמו על ידה לאחר האירוע ולאחר שהכביש נסלל (ת/1), וכן תמונה של הכביש במקום סמוך, בטרם נסלל מחדש, הממחישה את מצבו של הכביש בו נפלה בעת נפילתה (ת/2).

אבו רוקן אישר בעדותו כי מצבו של הכביש, כפי שניתן לראות ב-ת/2, היה מצב הכביש בו נפלה התובעת בזמן שנפלה כאמור (עמ' 8 ש' 20-22), וכך גם טענה התובעת בעדותה (עמ' 14 ש' 27-28).