פיניש שרה נ' בנק לאומי למשכנתאות

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבע תובענה כספית על סך 600,000 ₪ וזאת בגין נזקים והפסדים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת התחייבויות הנתבע ומכירת בית התובעת בכינוס נכסים.

רקע

2.ביום 9.3.93 נתן הנתבע לתובעת ולבעלה, מר גדי פיניש, הלוואת משכנתא, במסגרתה שועבד לטובת הנתבע נכס ברח' הר רמון 19 בשכונת רמות בבאר שבע, כערובה להחזר ההלוואה.

3. לאחר שבני הזוג הלווים לא עמדו בתשלומים על פי חוזה ההלוואה, הנתבע פתח בהליכי מימוש הנכס במסגרת הליכי הוצאה לפועל. ביום 15.10.98 נחתם בין התובעת ובעלה לבין הנתבע הסדר תשלומים לכיסוי חוב הפיגורים.

4.אין מחלוקת כי בשנים 2000 – 2001 נוצר חוב פיגורים חדש ואולם הצדדים חלוקים בשאלת גובה החוב ובנוסף טוען הנתבע כי היה פיגור גם קודם לכן.

5.התובעת ובעלה הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי ביום 15.8.02 (ת.א 5116/02), במסגרתו עתרו כי בית המשפט יצהיר כי לאור ההסכם מיום 15.10.98 על הנתבע לבטל את הליכי הכינוס בתיק ההוצאה לפועל. במסגרת תובענה זו הגישו התובעת ובעלה בקשה לעיכוב הליכי המימוש והעיכוב הותנה בהפקדת סך של 5,000 ₪, אולם משלא עלה בידי התובעת ובעלה להפקיד את הסכום האמור במועד, נמכרה הדירה בהליכי כינוס נכסים.

הואיל והדירה נמכרה, נמחקה התובענה בת.א. 5116/02.

טענות הצדדים

6.התובעת טוענת כי עמדה בהסדר התשלומים מיום 15.10.98 ואף קיבלה מב"כ הנתבע, עו"ד בלפור קיויתי, אישור לכך במכתב מיום 8.2.2000.

התובעת טוענת כי בניגוד להתחייבות הנתבע בהסכם מיום 15.10.98, לא בוטלו הליכי הכינוס והדירה נמכרה בהליכי כינוס נכסים.

התובעת מציינת כי אכן נוצר חוב פיגורים חדש בשנים 2000 – 2001, אולם לטענתה אם היה נסגר תיק ההוצאה לפועל, בעקבות ההסדר מיום 15.10.98, הרי שעד שהיו ננקטים הליכי הוצאה לפועל חדשים בגין חוב הפיגורים החדש, היתה חולפת תקופה של מספר חודשים במהלכה היה עולה בידי התובעת למנוע את מימוש הנכס ומכירתו באמצעות עיכוב הליכים ובאמצעות פירעון יתרת החוב.

בהתייחס לטענה כי הנתבע חשש מכך שהדירה תימכר במסגרת ההליכים בתיק האיחוד שהתנהל נגד בעלה של התובעת בלשכת ההוצאה לפועל, טוענת התובעת כי במקרה כזה היתה חובה להעמיד לה דיור חלופי.

7.הנתבע טוען כי התובעת ובעלה לא שילמו את התשלום השוטף בגין חודש נובמבר 98, כי במהלך השנים 2000 – 2001 הם פיגרו בהחזרי הלוואות המשכנתא וכי הוטלו עיקולים על הנכס במסגרת תיקי הוצאה לפועל אחרים אשר נפתחו כנגד בעלה של התובעת.

בהתייחס למכתב מיום 8.2.2000, טוען הנתבע כי המכתב מתייחס אך ורק לחוב הפיגורים, כאשר את התשלומים השוטפים שילמו או היו אמורים לשלם התובעת ובעלה ישירות לבנק. לכן, לא יכול היה ב"כ הנתבע לאשר דבר לגבי התשלומים השוטפים אלא רק את פירעון חוב הפיגורים שהיה קיים נכון ליום כריתת הסדר התשלומים מיום 5.10.98.

הנתבע טוען כי לאור העובדה שהוטלו עיקולים על הדירה, ממילא קיימת היתה לנתבע עילה למימוש הבטוחה שניתנה וזאת לפי סעיף 26 לחוזה ההלוואה מיום 9.3.93.

לעניין זה נטען כי בעקבות פעולות שנעשו על ידי נושי בעלה של התובעת למימוש העיקול על הנכס, התקיים ביום 12.6.02 דיון במסגרת תיק האיחוד, במסגרתו הורה ראש ההוצאה לפועל לכונס הנכסים מטעם הנתבע להאיץ בהליכי מימוש הנכס.

8.מטעם התובעת העידה היא עצמה ומטעם הנתבע העיד מר יקיר וייס. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. יצויין כי התובעת לא הגישה סיכומי תשובה מטעמה על אף האפשרות שניתנה לה לעשות כן.

דיון והכרעה

9.ההסכם מיום 15.10.98 (נספח א' לכתב התביעה) קובע, בנוסף לאופן תשלום יתרת חוב הפיגורים בהלוואה, כדלקמן: