פינטון נ' קליידמן ואח'

פסק דין

1.התובעת והנתבע הם בעלי זכויות במקרקעין גובלים בשכונת עין כרם. בכתב התביעה - זה שהוגש ביום 24.4.06 וזה המתוקן שהוגש ביום 15.11.09, לאחר ביקור שנערך במקום - ביקשה התובעת סעדים של צו מניעה, צו עשה וחיוב כספי בסכום של 94,000 ₪, בגין עבודות בנייה שביצע הנתבע ללא היתר בנייה כדין. לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן הודיע הנתבע לבית המשפט כי התקבל היתר בנייה המכשיר את כל הבנייה בביתו. התובעת השיגה על מתן היתר הבנייה בפני הרשויות המוסמכות - ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מינהליים - אך בסופו של יום אושר מתן היתר הבנייה.

2.לאור זאת, החליטה התובעת, כי אין היא מעוניינת עוד להמשיך בניהול תביעתה, הגם שלטענתה מקצת עילות התביעה עדיין נותרו רלבנטיות. לפיכך, ביקשה למחוק את התביעה, תוך חיובו של הנתבע בהוצאות; זאת, משום שלטענתה היתר הבנייה הושג מאחורי גבה, מספר שנים לאחר הגשת התביעה, כך שבעת הגשתה היתה התביעה מוצדקת, ואלמלא ניתן היתר הבנייה היתה התובעת זכאית לקבל פסק דין נגד הנתבע, שעבר עבירה חמורה במיוחד ולא ייתכן שיצא החוטא נשכר.

3.לעומתה, הנתבע מבקש לדחות את התביעה, מחמת שלטענתו התובעת מעולם לא היתה זכאית לקבל פסק דין לטובתה, אף ללא קשר למתן היתר הבנייה, שלשם קבלתו ניתן לנתבע עיכוב ביצוע על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. כך, לטענתו, תביעת התובעת התיישנה לפני שנים; ומכל מקום היא מנועה מלתבוע את סעדיה מכוח מעשה בית דין, שכן כל המעשים הנטענים היו קיימים עובר לתביעה קודמת שהגישה התובעת. מה גם, שערכאות שונות שביקרו במקום כדי לעמוד על טענותיה של התובעת, מצאו אותן קנטרניות ומפורכות, וקבעו כי לא נגרם כל נזק לתובעת. לאור זאת מוסיף הנתבע ומבקש לחייב את התובעת בהוצאות הריאליות שנגרמו לו בסך 278,642 ₪ בתוספת מע"מ.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וכן שמעתי את טענות הצדדים בעל-פה בדיון מיום 27.6.13, אני סבורה, כי נוכח העובדה שלמצער חלק מטענות הנתבע מצריכות בירור עובדתי, ובהינתן שבסופו של יום לא התבררה סוגיית נפקותה של ההכרעה שניתנה בהליך הקודם בין הצדדים, לתביעה דנן, אני מוצאת להורות על מחיקת התביעה כבקשת התובעת.

5. אשר לשאלת ההוצאות, גם כאשר מביאים בחשבון את טענות הצדדים בנוגע לגופה של המחלוקת ובאשר לצדקתה של התביעה מלכתחילה, הרי שבשים לב לתמונה הכוללת שהונחה בפני בית המשפט, ונוכח העובדה שבסופו של יום התובעת ביקשה למחוק את תביעתה, מצאתי לחייב את התובעת בתשלום הוצאות לנתבע. אשר לגובה ההוצאות, נתתי דעתי להיקף ההליכים בתיק ולהיקף העבודה שהצריכו, ולהוצאה הסבירה ביחס אליה, במובחן מן ההוצאה שהוצאה בפועל. בכלל זה, נתתי דעתי למספר הדיונים שהתקיימו - תשעה במספר, כאשר אחד מן הדיונים היה ביקור במקום; למספר הבקשות והתגובות הרב שהוגשו - שחלק מהן הצריך עבודה לא מבוטלת; לכך שהנתבע נדרש להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, בהיקף משמעותי, וכן חוות דעת הנדסית וחוות דעת שמאית מטעמו, וזאת בהתייחס לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת ולחוות דעת הנדסית-שמאית מטעמה. כל אלה, בצירוף העובדה כי בסופו של יום נחסך המשך בירור ההליך, וכן כי התובעת נשאה בשכר טרחת עורך-דינו של הנתבע בגין תיקון כתב תביעתה בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, מובילים למסקנתי לחייב את התובעת לשלם לנתבע בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט סכום כולל של 35,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין.

6.המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: