פינטו נ' חברת ויזה כ.א.ל. בע"מ

פסק - דין

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4/9/10 הזמינו התובע ואשתו רהיטים-לביתם בחנות "ארומה- ניחוח העץ" בעלות של 14,000 ₪, אשר שולם מתוכם סך של 5,000 ₪ בכרטיס מאסטרקארד והיתרה בסך 9,000 ₪ ב-10 תשלומים בכרטיס ויזה שמנפיקה הנתבעת.

לפי הנטען, כעבור 45 ימים מביצוע העסקה, התקבלו רק חלק מהרהיטים בביתם, וזאת בניגוד למוסכם בינם לבין הספק.

2.בנוסף טוען התובע, כי לאחר שיחות עם הספק, סוכם כי הספק יפעל לזיכוי התובע ואשתו בסכום של 5,000 ₪ בגין החיובים העתידיים בכרטיס האשראי, וזאת בשל אי יכולתו לספק את הסחורה כמתחייב מההזמנה.

הספק שלח פקס לנתבעת וביקש לבצע את הזיכוי, ביום 1/11/10 עדכן הספק את התובע כי הפקס נשלח. לאחר מכן החלו התובע ואשתו להתקשר לנתבעת על מנת לברר מתי יתבצע הזיכוי, ולאחר בירורים רבים הם נענו כי הזיכוי לא בוצע מאחר שעל הבקשה מטעם בית העסק התנוססה רק חתימת בעל העסק ללא חותמת העסק.

3.לאחר שיחות רבות שלא הועילו, בהן ניסה התובע להסביר כי העסק נסגר ואין ביכולתו לאתר את בעליו, שלח התובע ביום 7/12/10 מכתב לנתבעת וביקש להפסיק את החיובים בגין אי-אספקת הסחורה.

4.סכום התביעה בסך 9,750 ₪ מורכב כדלקמן:

5,000 ₪ בגין החזר תשלומים שבגינם לא התקבלה הסחורה.

250 ₪ בגין הפרשים.

3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

1,500 ₪ בגין הוצאות עו"ד.

5.בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי אינה צד לסכסוך שנתגלע בין התובע לספק, וכי כל תפקידה התמצה בהעמדת אמצעי תשלום לביצוע העסקה ותו לא.

לטענת הנתבעת, בסיומה של עסקה המבוצעת בין מחזיק הכרטיס לבית העסק, מפיק בית העסק שובר אשראי ומציג אותו לאחר חתימתו לפירעון ומדווח לחברת האשראי שעימה בחר להתקשר בהסכמי סליקה.

במידה ובית העסק בוחר לנכות את השובר באמצעות חברת ניכיון, הוא מציג את השובר לחברת הניכיון והיא מזכה אותו בסכום השובר בהתאם למערכת ההסכמים ביניהם , וחברת הניכיון מפקידה את השובר אצל מנפיק הכרטיס (שלא בהכרח יהיה גם הסולק). לאחר הפקדת העסקה אצל המנפיק, הוא מחייב את לקוח בהתאם לשובר.

במקרה של ביצוע זיכוי, הסדר שונה. חברת הניכיון מעבירה בקשה לביטול העסקה, במידה וניתן לחייב את חשבון חברת הניכיון בגין בקשת הביטול, תעביר החברה המנפיקה זיכוי בגין העסקה למחזיק הכרטיס. הזיכוי כפוף ביכולתה של החברה המנפיקה לחייב את חשבון חברת הניכיון בגין העסקה, ותפקידה מתמצא בהעברת כספים מגוף אחד למשנהו- קרי ממחזיק הכרטיס לבית העסק או לחברת הניכיון במידה ומדובר בעסקת חיוב ולהיפך כשמדובר בעסקת זיכוי.

6.לגופו של עניין טוענת הנתבעת שהעסקה הופקדה ע"י חברת הניכיון "מימונית", וכי ביום 7/12/10 התקבל מכתב התובע שבו הוא מציין כי ביום 27/10/10 קיבל את הרהיטים, וכן כי ע"ג טופס "הצהרה ודרישה להפסקת תשלום בשל אי אספקה" שמולא על ידי התובע הוא ציין מפורשות "סופקו רהיטים, אך חלקם הוחזרו".

בהתאם לאמור, הודיעה הנתבעת לתובע כי בנסיבות דנן אין ביכולתה להתערב במחלוקת בינו לבין העסק ועליו להסדיר את המחלוקת מול בית העסק.

7.הטופס שהתקבל לביטול העסקה לא נשלח על ידי החברה שהפקידה את העסקה שהינה חברת "מימונית", ועל כן מי ששלח את הטופס לא היה רשאי לעשות כן. מה גם שהטופס אינו חתום ואין כל אסמתכתא לביטול העסקה.

8.סעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986 קובע:

10.(א)הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה: