פינוי וסילוק יד של בר רשות

פתח דבר :

משולש יחסים בין סב, אב ונכד. הסב מעניק רשות מגורים לבנו על מקרקעיו הבלתי מוסדרים. כעבור כמעט 3 עשורים מבקש הסב להעביר הזכויות בדירה בה מתגורר האב במטרה שזה יסלקו משם ויוכל לקבל את הדירה. האב טוען לרשות בלתי הדירה ובעוד ההליך מתקיים הולך הסב לעולמו.

היש להיענות לתביעת הנכד לסלק את אביו מהדירה?

א.        הרקע העובדתי :

1.         המנוח ע.א.ח.ז (להלן : " הסב") היה בחייו הבעלים של מלוא הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 20012 חלקה 46 (מגרש 29) בכפר *** בגודל של 565 מ"ר  (להלן : " המקרקעין"). מדובר על מקרקעין לא מוסדרים הרשומים במינהל מקרקעי ישראל. על המקרקעין הוקם בשנות ה-80 מבנה בן 3 קומות (קומת קרקע ועוד שתי קומות מעליה). בקומת הקרקע (להלן : " הדירה") מתגורר הנתבע וזאת לפחות מאז 1985 ועד הלום, כאשר יחד עמו מתגוררים אשתו הנוכחית וילדיו.

2.         התובע, מר ס.ז. הינו נכדו של הסב ובנו של הנתבע מר ע.ז. (להלן בהתאמה : " הנכד" ו" האב").

3.         מקור הסכסוך בין הנכד לאביו נובע מנטישתו על ידי הוריו, סמוך לאחר לידתו. הסב לקח את הנכד תחת חסותו, גידלו מאז ינקות, גר עמו ודאג לכל מחסורו.

4.         אין מחלוקת, כי מגורי האב בדירה ובמקרקעין הינם פרי רשות שניתנה לו במקור על ידי הסב (במפורש וללא תמורה).

5.         ביום 5/4/2006 נערך הסכם בכתב הנושא עמוד אחד בין הסב לבין התובע ובמסגרתו נעשה ניסיון להעביר הזכויות בדירה לבעלות הנכד (להלן " הסכם המתנה").

במבוא להסכם נרשם:

" והמעביר חפץ להעביר למקבל את הדירה הנמצאת בקומת הקרקע ששטחה מהווה 200 מ"ר המהווה 35% משטח המגרש".

            ובסעיף 2 להסכם נרשם:

" המעביר מעביר בזאת למקבל את דירת המגורים הנמצאת בקומת הקרקע ומהווה 35% משטח המגרש שהם 200 מ"ר"

6.         ההסכם דווח לרשויות המס ולמינהל מקרקעי ישראל והמינהל העביר על פי ההסכם 35% מהמקרקעין לבעלות הבן וזאת ביום 15/5/2006.

ב.         עיקר טענות הצדדים:

7.         ביום 27/11/2007 הגיש הנכד תביעה כנגד אביו ובה עתר להורות על פינויו מהדירה ועל חיובו בתשלום דמי שכירות ראויים.

8.         בכתב התביעה טען הנכד, כי אביו מתגורר בדירה מבלי לשלם דמי שכירות, כי הדירה נחוצה לשימושו וכי בהיותו הבעלים החוקי, כאמור, הוא רשאי לדרוש את סילוק ידו מהדירה. הבן הינו בגיר כיום, והוא מתגורר בבית דודו ומעוניין איפוא בסילוק ידו של אביו כדי לעשות בעצמו שימוש בבית.

9.         האב טען, כי קיבל מהסב זכות לבנות את בית מגוריו במקרקעין, כי על יסוד רשות זו הוא בנה את ביתו ושינה מצבו לרעה  (סעיפים 7-8 לכתב ההגנה) וכי יש לו זכות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין כל ימיו (סעיף 9 לכתב ההגנה).

10.        כן טען האב, כי לבנו אין זכות קניין במקרקעין או בדירה, שכן הועברו אליו זכויות ביחס לחלק בלתי מסויים במקרקעין (סעיפים 11, 22 לכתב ההגנה).