פינגן נ' נוה ואח'

פסק דין

1.לפני בקשה לדחיה על הסף של התביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקשות מחמת מעשה בית דין.

2.בין הצדדים לתובענה, היו קיימים יחסי שכירות מאז שנת 1999, כשהמשיבה שכרה מהמבקשת 1 באמצעות, אמה, המבקשת 2 חנות ברחוב הרצל 94 בראשון לציון (להלן: "המושכר"). חוזה השכירות האחרון מיום 29.4.10 הסתיים ביום 31.3.11 ולא חודש (להלן: "החוזה").

3.המשיבה הגישה התביעה דנן כנגד המבקשות על סך של 31,980 ₪, בגין סכומים המגיעים לה, לטענתה, בגין תשלומים ששילמה ביתר עבור דמי שכירות בתקופת השכירות בגין הפרשי שער, ואשר לשיטתה, זכאית להחזר בגינם מאת המבקשות וכן בגין שיפוץ שביצעה במושכר. כמו כן, טוענת המשיבה טענות רבות כנגד המבקשות, לרבות באשר לאיומים וזיוף מסמכים.

4.המבקשות טועות כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין, שעה שהמשיבה כבר הגישה תביעה כנגדן באשר לתשלומים המגיעים לה לטענתה בגין המושכר (ת.ק 1634-04-11) אשר נדונה בפני כב' השופט קינר בבית משפט זה (להלן: "התביעה הראשונה"). בפסק דינו של כב' השופט קינר מיום 09.10.11, נדחתה תביעתה של המשיבה ונתקבלה באופן חלקי, תביעה שכנגד שהגישו המבקשות כנגד המשיבה (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי המשיבה לא פינתה את המושכר במועד, אלא החזיקה בו חודשיים לאחר מכן, ומשכך נפסק כי על המשיבה לשלם למבקשות דמי שכירות עבור התקופה שעד למועד הגשת תביעת הפינוי כנגד המשיבה.

5.המשיבה הגישה בר"ע על פסק הדין. ביום 6.2.2012 ניתן פסק דינו של כבוד השופט מקובר, בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז, אשר במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה. לפיכך, עותרות המבקשות לדחיית התביעה שלפני על הסף מחמת מעשה בי דין.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בכתבי התביעה של התביעה הראשונה ושל התביעה שלפני, בפסק דינו של כבוד השופט קינר ובפסק הדין בבר"ע של כב' השופט מקובר, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

7.בפסק הדין אשר ניתן במסגרת התביעה הראשונה נדונו כל טענות המשיבה הנוגעות ליחסים שבין הצדדים בגין החוזה, לרבות באשר להפרשי דמי שכירות, איומים כאלו ואחרים נטענים שהופנו אל המשיבה לטענתה וכן תשלומים ששילמה ביתר לשיטתה במסגרת הסכם השכירות. כל הטענות נדונו והוכרעו.

8.בנסיבות אלו, חל הכלל של השתק עילה ולפיו מקום שתביעה נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.

9.בענייננו, עיון בכתב התביעה במסגרת התביעה הראשונה ובכתב התביעה במסגרת התביעה שלפני מעלה כי הצדדים ועילת התביעה זהים בשתי התביעות.

10.זאת ועוד, בפסק הדין, נתבררו יחסי הצדדים בכל הנוגע למושכר, ושאלת מועד פינוי המושכר והתשלומים שיש לשלם עד למועד זה הוכרעו. כמו כן, טענות התובעת בדבר שיפוץ שבצעה במושכר, סוגיית האיומים הנטענים וזיוף מסמכים – כולן נטענו במסגרת התביעה הראשונה - ונדחו. קביעה זו אושרה על ידי ערכאת הערעור.

11.נוכח האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ומשכך על ביטול הדיון הקבוע ליום 8.3.2012.

12.בנסיבות העניין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק דיני לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: