פייג נ' שור ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 5/12/10, במסגרתו נדחתה התביעה.

פסק הדין הדוחה את התביעה על הסף, ניתן בהמשך לבקשה לדחיית התביעה על הסף, אשר הוגשה על ידי המשיבות ואחר שהמבקש לא הגיש תגובתו.

החלטה זו ניתנת בלא תגובה מצד המשיבות, שכן זו אינה נדרשת, בנסיבות, כפי שיובהר להלן, ובנוסף, על מנת שלא להעמיס עלויות נוספות על הצדדים.

2.כתב התביעה, על סך 350,000 ₪, מבוסס על הטענה כי המשיבות לא שילמו דמי תיווך למבקש בגין מכירת דירתן. הדירה נמכרה, כך עולה מהסכם המכירה המצורף לבקשה לדחייה על הסף, ביום 26/12/01. לטענת המבקש, על מנת להקדים אותו, הגישו המשיבות תביעה לתשלום דמי שכירות בגין אותה דירה ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר העריך את שווי הדירה. מאחר שעורך דינו לא התייצב לדיון והמבקש, אשר הינו אדם מבוגר וחולה, לא התייצב אף הוא לדיון, ניתן פסק דין כנגדו. שתי בקשות לביטול פסק הדין נדחו וערעור לא הוגש, לטענת המבקש, בשל חסרון כיס.

3.טוען המבקש כי החלטת בית המשפט מיום 31/10/10 בה נדרש להגיב על הבקשה לדחייה על הסף, לא הומצאה לו. עיון באישורי המסירה המצויים בתיק בית המשפט, מעלה כי על גבי אישור המסירה הרלוונטי להחלטה מיום 31/10/10, במסגרתה ניתנה למבקש הזכות להגיב לבקשה לדחייה על הסף, מופיעה חתימה זהה לזו המופיעה על אישור המסירה הרלוונטי לפסק הדין. בשניהם נרשם כי בוצעה מסירה לבן משפחה המתגורר עם המבקש והמדובר, לכן, בהמצאה כדין. בבקשה, אשר אף לא לווה אליה תצהיר, כנדרש, לא הובא כל הסבר לטענת המבקש כי את פסק הדין קיבל לידיו, אולם את ההחלטה מיום 31/10/10, לא. כך גם לא ניתן טעם הכיצד זה, למרות היות ההמצאה כדין, לא התקבלה החלטה אצל המבקש.

לפיכך, בנסיבות, איני רואה כל הצדקה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

 4.באשר לביטול על פי שיקול דעת, יש לבחון בענייננו, שניים:

האחד, מהי הסיבה לאי התייצבותו של המבקש.

והשני, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין.

מדובר בשני תנאים מצטברים שעל ביהמ"ש לשקול, כאשר השאלה השניה היא החשובה יותר ובעלת המשקל הכבד יותר. עם זאת, "ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בענין הסיבה למחדלו, אי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במשפט, שגרם לפסק הדין". (ע.א 276/72, פרידמן נ' פרידמן פ"ד יז, 349, 358א).

5.באשר לסיבה בעטיה לא הוגשה תגובת המבקש לבקשה לדחיית התביעה על הסף, כאמור, לטענת המבקש, לא קיבל לידיו את ההחלטה, הגם שבתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה כדין. לא הוסבר הכיצד זה לא נמסרה ההחלטה לידיו של המבקש, כאשר בביתו, חתם בן משפחה על קבלתה. כמו כן, כאמור, טענת המבקש מעלה תהייה, שכן את פסק הדין, אשר נחתם על ידי אותו אדם ממש (כך נראה על פי השוואת החתימות על גבי אישורי המסירה), המבקש מאשר כי קיבל, שהרי בעקבות כך הגיש בקשה זו.

באשר לסיכויי התביעה, ולטעמי, כאן טמון הטעם המרכזי בעטיו מצאתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, הרי שכאן, איני מוצאת לתביעה כל סיכוי, כפי שיוסבר להלן.

אחר שעיינתי במסמכים השונים אשר צורפו לבקשה לדחייה על הסף, המסקנה המתבקשת היא כי קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לתביעת המבקש וזאת כפי שעולה מן המסמכים כדלקמן:

כבר בכתב ההגנה שהוגש מטעם המבקש ביום 20/2/03, במסגרת תביעת המשיבות נגדו (ת.א. 13557/03), טען המבקש, בין היתר, כי המשיבות לא שילמו לו את דמי התיווך בגין מכירת הדירה.

ביום 15/11/06 ניתן פסק דין בת.א. 13557/03.

ביום 3/1/07 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 1/2/07 נדחתה הבקשה.

ביום 13/5/07 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

ביום 20/5/07 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לרשות ערעור.

ביום 27/6/07 דחה כב' השופט רניאל את הבקשה.