פטאפטה מחמוד נ' אגף המכס והמעמ אשדוד

החלטה

1. בפני בקשת מנהל מע"מ, המשיב בשני ערעורים מאוחדים אלה, להתנות הליכי הערעורים בחיוב המערערים בהפקדת סכום להבטחת הוצאות המשיב אם יפסקו כאלה בסופם של ההליכים. המערערת בע.ש. 1542/09 הינה חברה בבעלות ובשליטת המערער בע.ש. 1533/09. לאור זאת מתבססת הבקשה ביחס למערערת על הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות וביחס למערער על הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת המשיב המערערת חייבת לו סכום העולה כדי 6.5 מליון ₪ בגין שומת תשומות שהוצאה לה בעבר ואשר ערעורה עליו נדחה בבימ"ש זה ב- 20.7.07 וערעור שהגישה על כך לביהמ"ש העליון נדחה אף הוא. לטענתה די בכך להוכיח כי הסיכוי שהמערערים ישלמו בסופו של יום למשיב הוצאות הערעורים דנן – אם יידחו – הינו אפסי.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המערערים, על נספחיהן, החלטתי לדחות הבקשה. בהחלטות שניתנו של ידי בבש"א 2117/06 ובעמ"ה 578/04 (שתיהן מיום 11.5.06) הבעתי עמדתי ולפיה זכות הערעור של נישום, או עוסק, על שומת מס – מהווה את מיצוי זכותו "המנהלית" של הנישום, או העוסק, בהליך בירור השומה שהוצאה נגדו.

התנייתה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות כמוה במקרים רבים כשלילת זכותו של הנישום למיצוי הליך הבירור של שומתו.

נימוקיי לעמדתי זו פורטו בהחלטות הנ"ל – ולא אשוב ואפרט.

ייתכנו אולי נסיבות חריגות בהן תהיה על אף זאת הצדקה לסטות מכלל זה, אולם לא מצאתי לעשות כן בענין דנן.

זאת בעיקר מחמת העובדה שחלק הארי של שומות וחיובי המערערים בערעורים דנן – הינן בהחלטות המשיב להטלת כפל סכומי מס (עסקאות אצל המערער ותשומות אצל המערערת) עפ"י הוראת סעיף 50 לחוק מע"מ.

קביעות אלה נושאות בחובן אלמנטים של מעין "ענישה פיסקלית" שהמחוקק הסמיך את המשיב להטילה בהתקיים הנסיבות הראויות לכך. החלטותיו אלה של המשיב אינן ברות השגה (כקבוע לענין שומות) וזכות הערעור לביהמ"ש המחוזי הינה הדרך הראשונה והיחידה לתקיפתן.

בהינתן זאת ובהינתן שאר הנימוקים שבהחלטתי הנ"ל בבש"א 2117/06 ובעמ"ה 578/04 – איני מוצא הצדקה להתנות זכות המערערים לערער על אותן החלטות של המשיב בהפקדת ערובה לתשלום ההוצאות – אם יידחו הערעורים.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות הענין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: