פטאו(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

לפני עתירת אסיר לאפשר לעותר לצאת לביתו כדי לשבת שבעה החל ממוצאי חג שמחת תורה על אביו, שנפטר ביום 25.9.10 ונקבר בבית העלמין חולון ביום 26.9.10.

לטענת ב"כ העותר, הקשרים בין העותר לאביו היו מאוד הדוקים, יש לפנינו פן אנושי של בן שאיבד את אביו. על כן, מתבקש ביהמ"ש להורות לשב"ס לאפשר לעותר "לשבת שבעה" על אביו.

בעל פה הוסיף וציין ב"כ העותר, כי גם בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב מצא ביהמ"ש להתחשב התחשבות נוספת מעבר למה שהתחשב בימ"ש קמא, והעמיד תקופת המאסר הכוללת על 14 חודש במקום 18 חודש. עוד הוסיף וטען כי העברתו לאחרונה מהכלא נעשתה לא כפי שנטען על ידי השב"ס, אלא משום שב"כ העותר ביקש שילובו בסדנה, ומאחר ואין סדנה מצויה בכלא בו שהה, הועבר לכלא אחר.

לגופו של ענין:

דין העתירה להידחות.

העותר מרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 26 חודשים, בגין עבירות מסוג תקיפה והכשלת שוטר, איומים וקטטות במקום ציבורי. תקופת המאסר תסתיים ביום 24.6.12.

תחילת ריצוי המאסר ביום 25.4.10.

מכאן, שהעותר טרם "שבר רבע" מתקופת המאסר, ועל כן אינו זכאי לחופשות כלל ועיקר.

העבירות בהן הורשע הן מסוג אלימות כנגד גרושתו. בהוראת פקנ"צ 04.40.01 "חופשות אסירים" פרק ו' 4א נקבע כי מי שהורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה או שיש חשד כי עבר עבירה כזו, לא תאושר לו חופשה, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של ועדת אלמ"ב או הועדה להערכת מסוכנות.

עבירות האלימות בוצעו כלפי גרושתו של העותר, ומכאן שהוא מסווג כאסיר אלמ"ב.

ועדת אלמ"ב טרם נכנסה לתמונה מאחר והעותר לא ריצה רבע מהתקופה. על אף זאת, המציא שב"ס לביהמ"ש מזכר מעובדת סוציאלית אודות העותר, ממנו עולה כי מדובר באסיר יליד 1976, גרוש+ 4, שזו כניסתו השמינית לשב"ס בגין עבירות אלמ"ב כלפי גרושתו. בעבר ריצה מאסרים בגין שוד, סחיטה, איומים ועוד. ביום 26.8.10 הגיע לכלא "רימונים" לאחר שהועבר מבית סוהר "גבעון" בשל מעורבות שלילית. בכלא "רימונים" עבר עבירת משמעת ביום 22.9.10. בתקופת מאסרו הנוכחית לא הגיעה גרושתו לביקור עם הילדים. יציאתו לחופשה מהווה חריגה בנסיבות המתוארות.

יש לזכור כי יציאה לחופשה, כל חופשה, מכל מין וסוג שהוא, גם בהיותה חריגה, מחייבת תפקוד חיובי בכלא לאורך תקופת מאסרו. כל מעורבות שלילית במסגרת הכלא, לרבות מעורבות בעבירות משמעת, תמנע יציאתו לחופשה.

אכן מדובר ביציאה לצורך קיום מצוות "השבעה", אך העותר לא עמד בקריטריונים המצדיקים הוצאתו לשבעה.

העותר זכאי לצאת עוד פעם אחת לעלייה לקבר בתום השבעה או ה-30, ועליו לבחור באיזה מועד ברצונו לעלות לקבר, שכן בסה"כ זכאי אסיר במקרה של פטירה מדרגה ראשונה במשפחתו לעלות פעמיים לקבר ולבחור או ביום ההלוויה או בתום שבעה או בתום 30.

העתירה נדחית.

ניתנה והודעה היום כ"א תשרי תשע"א, 29/09/2010 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה

הוקלד על ידי: נטלי ליפר