פחימה נ' משה ואח'

פסק דין

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו בשל תאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום ,24.3.10 נפגע רכבו מרכב הנתבעים, שעה שזה האחרון לא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה, פנה שמאלה ופגע ברכב התובע.

לטענת הנתבעים, התאונה ארעה תוך שלתובע תרומה מהותית להתרחשותה שעה שהגיע במהירות רבה לצומת ולמרות שהבחין ברכב הנתבעים אשר ביקש להשלים את הפנייה, לא האט וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

זה המקום לציין כי הנתבעים שילמו לתובע סך של 7,471 ₪ וכי למעשה המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלת קיומה של רשלנות תורמת, כמו גם זכאותו של התובע לקבל פיצוי בגין החלפת הדלת הקדמית בהיקף של 1,400 ₪, מקום בו לשיטת הנתבעת, ניתן היה לתקן את הדלת כנגד תשלום סכום של 400 ₪ בלבד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

מראיות כל הצדדים עולה כי רכב הנתבעים ביקש לחצות את הצומת, תוך שהוא חולף על פני שני נתיבים וכאשר נקודת המוצא ממנה יצא, מחייבת אותו ליתן לרכבים אשר בצומת זכות קדימה.

מקום בו היה על הנתבע 1 ליתן זכות קדימה לרכבים המצויים בצומת, מוטלת עליו גם החובה להבטיח כי יוכל להשלים פנייתו באופן מלא ובטוח. מעדותו עלה כי פנייתו נעשתה תוך כדי תנועה, כאשר שדה הראייה שלו היה מוגבל.

כמו כן, עולה כי הנתבע 1 התבונן ימינה ושמאלה עד למקום בו סימן X על גבי ת/1, שאז הסתכל קדימה בלבד.

אני סבורה כי החובה להתבונן לכל הכיוונים ולהבטיח כי לא מגיעים רכבים מימין לכיוון נסיעתו של הנתבע 1, מוטלת על הנתבע 1 במשך כל זמן הפניה ועד להשלמתה.

לא הוכח בפני, בניגוד לטענות הנתבעים, כי התובע נסע במהירות גבוהה.

זה גם המקום לציין כי במסגרת ההודעה אשר נמסרה לנתבעת 2, לא נטען דבר לעניין מהירות נסיעתו של רכב התובע וכי מצאתי את עדותו של התובע בפני, כסדורה ואמינה.

גם מיקום הנזקים ברכב התובע וברכב הנתבעים, אינו תומך לכאורה בטענה לנסיעה במהירות מופרזת וניתן היה להניח כי ככל שאכן מדובר היה במהירות של כ – 70 קמ"ש, היקף הנזקים היה גדול בהרבה. (בענין זה אני מפנה לצילומים ת/3).

איני סבורה כי ניתן לייחס בנסיבות אלה רשלנות תורמת לתובע לאירוע התאונה, שכן משמעותה של החלטה כזו, היא הטלת רשלנות תורמת בכל מקרה של תאונה, יהא תוכנה אשר יהא.

באשר לטענת הנתבעים לעניין חובת תיקון דלת רכב התובע חלף החלפתה, הרי שלמעט טענה שבעל פה, ומכתב לתובע בנושא זה, לא הוכחה הטענה כדבעי.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם ושמאי מטעמם לא התייצב לדיון. כל שנותרתי עימו הוא חוות הדעת של התובע. אני מודעת לטענות הנתבעים, על פיהן לא התייצב השמאי מטעם התובע לדיון, ואולם לא הוגשה לי כל בקשה על ידי הנתבעים לחקור את השמאי, והודעה כללית במסגרת כתב ההגנה, אין בה די בנסיבות אלו.

טענו הנתבעים כי נוכח המועד בו בוצעה בדיקת השמאי והעובדה כי מדובר ברכב בן 15 שנה, ניתק הקשר הסיבתי שבין אירוע התאונה לנזקים הנטענים.

עיינתי בחוות דעת השמאי ואיני סבורה כי נוכח היקף הזמן שחלף, אכן ניתק הקשר הסיבתי, וזאת בין היתר גם נוכח עדויות הצדדים באשר לדרך התרחשות התאונה ותוצאותיה.

לאחר שנתתי את דעתי לכל אלו, אני מורה כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסך של 2,479 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות ההליך בסך כולל של 1,300 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.