פחימה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד. ורד) אשר הרשיעה לאחר שמיעת ראיות את המערער, בעבירה של נהיגה ללא רישיון.

יש לומר שמדובר במערער שבזמנו, לא היה לו רישיון נהיגה כלל ועיקר.

בית משפט קמא ביסס את הרשעת המערער על עדותו של עת/1, מתנדב אשר זיהה את המערער יוצא מכסא הנהג סמוך לאצטדיון רמת גן בשעות הקטנות של הלילה ביום 20.11.09, לאחר שהרכב נעצר, עובר לכסא שליד כסא הנהג.

הכלל הוא, ואין צורך להכביר מילים על כך, שאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדה, בוודאי כאלה המבוססות על קביעות מהימנות של ערכאה דיונית, זהו הכלל אך בכלל זה יש חריגים.

במקרה זה, הנני סובר שהכרעת הדין איננה יכולה לעמוד בשום חשש לעיוות דין ממשי, שנגרם לנאשם בניהול המשפט נגדו.

בית משפט קמא שמע עדותו של עד נוסף, הוא עד תביעה אורן פשרני, אשר העיד על דוכן העדים בזה הלשון: "אני לא זוכר את האירוע וצירפתי מזכר באותו מעמד". בחקירתו הנגדית, כמובן, חזר העד על כך שאינו זוכר דבר. לאחר עדותו הכריזה התביעה "אלה עדיי" והושמעה פרשת ההגנה.

הצדדים סיכמו טענותיהם, המדינה, בו במקום בכתב יד, ולסנגור אף ניתן זמן לסכם את דבריו מטעמים שלא הובהרו לבית משפט זה עד תומם, חלפה תקופה של כשבעה חודשים ובית משפט קמא נתן הכרעת דין.

בהכרעת דינו, מבלי שנתן לצדדים אפשרות להתייחס לדבר, בית משפט קמא, בניגוד לסעיף 137 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, תיקן את הפרוטוקול וקבע בסיפא להכרעת הדין כהי לישנה: "באשר למתנדב השני...בפרוטוקול הדיון נכתב כי צירף מזכר, אך ייתכן כי מדובר בטעות הקלדה...לא ברור כיצד זכר כי ערך מזכר..."

בית משפט קמא, כאשר לתביעה שני עדים הרשומים בפרוטוקול, לכן חזקה שכל אחד מהם ערך דו"ח, מבלי לקבל את עמדת התביעה וההגנה, קובע קביעה שהיא רבת משמעות לתיק, מתקן את הפרוטוקול ומשנה עובדתית את המצב המשפטי.

האפשרות שמא דו"ח שכתב המתנדב פשרני לא התקבל בידי התביעה ומשכך, גם לא בידי ההגנה, כשמדובר בשני עדים מאותו אירוע, שני שוטרים, כאשר לא יודעים בדיעבד מה נכתב ע"י העד פשרני, כשלעצמה, יוצרת מצב של עיוות דין, ואפנה לעניין זה לחוסר חומר חקירה והשפעתו על תוצאות המשפט להלכת ע"פ 173/88, מרדכי אסרף נ' מדינת ישראל, פ"ד מד 1 (785):

"על בית המשפט לבחון, אם נפגעה ע"י כך זכות הנאשם למשפט הוגן, ואם התשובה תהיה חיובית והעניין התגלה בשלב שבו אין אפשרות לתקן את המעוות, עלולה הפרת החובה הנ"ל להביא לזיכויו של הנאשם..."

במקרה שבפנינו, מדובר במקרה קיצוני יותר, כך ברור, ואין צורך להכביר מילים, והמערער זכאי בדין.

ניתנה והודעה היום א' אייר תשע"א, 05/05/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: