פזרקר ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

רקע

1.המנוח מיכאל פזרקר ז"ל הגיש לנתבע תביעה להכיר בו כנפגע בעבודה בגין גידול סרטני במעי הגס כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים עמם עבד.

הנתבע דחה את התביעה בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין האירוע הנטען.

2.כנגד החלטה זו הוגשה ביום 26.11.02 תביעה לבית דין זה (בל 5057/02). התביעה התבררה במשך תשע שנים כאשר ביום 12.4.10 ניתן פסק דין המכיר בפגיעתו של המנוח מיום 1.6.98 כמחלת מקצוע.

3.ביום 11.8.10 קבעה ועדה רפואית למנוח נכות צמיתה בשיעור 100% החל מיום 1.6.98.

4.ביום 21.9.10 התקבלה החלטת פקיד התביעות לעשות שימוש רטרואקטיבי בתחולת סעיף 296(ב) באופן ששלל מהתובע גמלאות ממועד פגיעתו ( 1.6.98 ) ועד ליום 1.2.01 .

ביום 10.11.10 נפטר המנוח כתוצאה ממחלתו הקשה.

5.ביום 1.11.10 הועברו לחשבונו של המנוח סכומי גמלאות העבר אשר לא כללו הפרשי ריבית.

6.בכתב התביעה נטען כי הואיל והתביעה הוגשה טרם כניסת סעיף 296(ב) לתוקף, הרי שהתובע זכאי לקבלת הקצבאות ממועד פגיעתו, דהיינו מיום 1.6.98. כמו כן טען התובע כי התמשכות ההליכים בתיק זה, במשך שנים, שאינה נובעת מהתנהלות התובע כי אם מהתנהלותו חסרת תום הלב של הנתבע, גרמה למעשה לשחיקה בלתי הגיונית בקצבאות העבר להם היה זכאי. על כן יש לחייב את הנתבע בתשלום ריבית (בנוסף להצמדה) על כל הקצבאות, החל מיום 1.6.98.

7.ביום 18.12.11 הודיע ב"כ הנתבע כי הוחלט להכיר בתביעה ולזכות את התובע בקצבה מיום 1.6.98. באשר לסוגיית הפרשי הריבית טוען הנתבע כי אין להחיל את חוק פסיקת ריבית והצמדה על גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי.

דיון והכרעה

8.המחלוקת אשר עומדת להכרעה בתיק זה הינה בדבר חיוב הנתבע בהפרשי ריבית בגין גמלאות העבר.

9.ככלל, גמלאות הביטוח הלאומי ששולמו באיחור עודכנו בעבר בהתאם להוראות הקבועות בחוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984. חוק זה החיל הוראות שונות הקובעות את דרך העדכון על פי אמות מידה שונות.

ביום 5.1.1998 התקבל תיקון מס' 19 לחוק הביטוח הלאומי ששינה את מנגנון השערוך של גמלאות הביטוח הלאומי המשולמות באיחור למבוטחים. תיקון זה קבע, בעיקרו של דבר, כי גמלאות ששולמו באיחור יוצמדו למדד המחירים לצרכן. סעיף 297א(ג) שהוסף לחוק הביטוח הלאומי במסגרת התיקון האמור קובע כי: "חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, לא יחול על גמלה המשולמת לפי חוק זה".

נמצא איפוא, שהמנגנון הקבוע בחוק הקיצבאות לפיצוי בעד איחור בתשלום שולל במפורש את חלות חוק פסיקת ריבית על תשלום גמלאות לאורך כל תקופת האיחור בתשלומו. הפיצוי הקיים בחוק הקיצבאות מפצה את המבוטח בהפרשי הצמדה בלבד, אך לא בהפרשי הצמדה וריבית.

10.התובע מפנה בטיעוניו למספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל (ארצי) 327/97 המוסד לביטוח לאומי נ' שמואל הררי, (2001); עב"ל (ארצי) 377/99 ארמונד איסן נ' המוסד לביטוח לאומי, (2002); עב"ל (ארצי) 276/98 ממן יחיא נ' המוסד לביטוח לאומי, (2005)) שם לטענתו נקבעה תוספת ריבית לתובע שזכה בתביעתו לגמלה.

11.פסיקה זו אינה תומכת בטענותיו של התובע. בעניין הררי ההכרעה הייתה בדעת רוב והיא התייחסה למעשה לסכום פסוק שלא שולם ולא לגמלה ששולמה באיחור. עניין איסן כלל אינו תומך בטענת התובע (חרף האמור בסעיף 10 ז' לפסה"ד), שכן שם נקבע כי עדכון הגמלה – לעניין מנגנון העדכון (ענין הפרשי הצמדה וריבית) יעשה לפי חוק הקצבאות ולא לפי חוק פסיקת ריבית. ובעניין ממן ההכרעה נעשתה במסגרת פסק דין לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

12.כך או כך, פסקי דין אלה התייחסו למצב המשפטי שקדם לתיקון 19 לחוק. ההלכה המחייבת כיום ניתנה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 102/06 מאיר בולגנים נ' המל"ל, (ניתן ביום 25.9.06). שם בחן בית הדין את השאלה "האם גמלאות ששולמו באיחור למבוטח עקב הכרעה שיפוטית שהכירה בזכאותו של המבוטח לאותן גמלאות יש לשערך על פי הוראות חוק פסיקת ריבית או על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי".

כבוד השופט רבינוביץ חזר על עמדתו בעניין הררי ולפיה: