פז ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה

החלטה

לפניי בקשת התובעים לפטור אותם מהגשת חוות דעת רפואית בהתאם לסעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בהתאם לסעיף 130 לתקנות.

התובעים הם עזבונו ויורשיו של המנוח יוסף פיצחדז'ה (להלן – המנוח), אשר נפטר לאחר שעבר ניתוח לקיצור קיבה בבית החולים האוניברסיטאי של הדסה הר הצופים. לפי הנטען בכתב התביעה, נגרם מותו של המנוח עקב רשלנות הנתבעת ורופאיה.

לטענת התובעים, לפני הגשת כתב התביעה ניסו לקבל חוות דעת ממומחים רבים אולם נענו בהתחמקויות מסוגים שונים באופן המעלה חשש לקשר שתיקה בין המומחים השונים ואי רצון מטעמם ליתן חוות דעת רפואית כנגד חברם למקצוע. עוד נטען כי מאחר ומרוץ ההתיישנות עמד להסתיים ולא עלה בידם למצוא מומחה שייתן חוות דעת מטעמם, נאלצו התובעים לפעול בדרך של הגשת בקשה זו.

לאור זאת טוענים התובעים כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט על מנת שיבחן את מהלך הרשלנות הרפואית אשר הביאה למותו של המנוח, וכי אם לא ימונה מומחה מטעם בית המשפט ייגרם להם עיוות דין גדול שכן בנסיבות אלו לא יוכלו להוכיח את תביעתם.

התובעים מדגישים כי הם מוכנים לממן את עלות חוות הדעת הרפואית מטעם מומחה בית המשפט.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה אין בטענות התובעים כדי להוות טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור את התובעים מצירוף חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעם בית המשפט כתחליף לחוות דעת מטעם התובעים.

עוד לטענת הנתבעת, עברו הימים אשר רופאים סירבו לתת חוות דעת נגד חבריהם למקצוע. בבתי המשפט בישראל התנהלו ומתנהלות תביעות על רשלנות רפואית שעניינן ניתוחי קיצור קיבה, והעובדה שרופאים מומחים סירבו לתת חוות דעת מטעם התובעים אינה מלמדת אלא שהרופאים אליהם פנו התובעים סברו כי לא הייתה רשלנות של מי מהרופאים שטיפלו במנוח.

הנתבעת מציינת כי משרד הבריאות מינה ועדה אשר בדקה את נסיבות מותו של המנוח וקבעה כי לא הייתה רשלנות מצד הנתבעת במהלך הניתוח והטיפול במנוח. לטענת הנתבעת די בכך שהתובעים נמנעו מלהביא לידיעת בית המשפט עובדה כה מהותית כדי להצדיק את דחיית בקשתם על הסף.

דיון

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי:

 "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן-חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לצד זאת קובעת תקנה 130(א) כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן-מומחה מטעם בית המשפט)."

במספר פסקי דין נקבע כי שילובן של תקנות 127 ו-130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו, אף מיוזמתו, ללא חוות דעת מטעם הצדדים, בשל טעמים מיוחדים (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (פורסם במאגרים, 23.3.1997); רע"א 10251/02 אפרים כץ-חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז(1) 797 (2003)). הדבר נעשה על ידי מתן פטור מהגשת חוות דעת מטעם הצדדים, לפי תקנה 127, המשולב עם מינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130(א) (עניין אפרים כץ הנ"ל).

בעניין צור שמיר הנ"ל נקבע כי העובדה שהדיון נמשך זמן ניכר קודם שמונה המומחה הרפואי ושהתובע לא יכול היה להגיש חוות דעת מטעמו משום שהדיון נסב, בין היתר, סביב השאלה האם מדובר בתאונת דרכים, יחד עם העובדה שהמוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות ואילו מומחה מטעם הנתבעים קבע כי אין קשר סיבתי בין הנכות ובין התאונה, כאשר לכל אלה מצטרף חסרון כיס של התובע, מהוות סיבות מיוחדות.

בעניין אפרים כץ הנ"ל נקבע כי המלצה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר ניתנה על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (אשר מונה לאחר שהוגשו חוות דעת מטעם הצדדים) יחד עם השלב אשר אליו הגיע הדיון, מהווים טעם מיוחד למינוי מומחה מטעם בית המשפט ללא הגשת חוות דעת מטעם הצדדים. בת"א 1122/04 (מחוזי נצ') מזרחי נ' בית חולים העמק (פורסם במאגרים, 18.5.2005) נפסק כי "קושי לאתר מומחה אשר יסכים בכלל ליתן חוות דעת מטעם התובעים כנגד הנתבעים כאן ובשים לב לזהותם (בית חולים, שרותי בריאות כללית, משרד הבריאות)", בצירוף עלות חוות הדעת של מומחה באותו תחום, העובדה שמדובר בקטינה והמצב הכלכלי של המשפחה, מהווים נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן פטור.

אחד הטעמים כנגד קבלת בקשה לפטור מחוות דעת רפואית ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט מצוי בעובדה שמינוי מומחה מטעם בית המשפט יטיל עלויות על הנתבע, בטרם הובאה ראיה כלשהי לחבותו (ראו בר"ע (מחוזי חי') 1775/07 ענבל נ' דאנס-בר/צוות בראבו (פורסם במאגרים, 6.7.2007)). בהחלטה שניתנה לאחרונה ברע"א 5793/10 הרשות הפלסטינית נ' עזבון שבו (פורסם במאגרים, 27.12.10), חזר בית המשפט על העיקרון לפיו "תובע המבקש פטור נושא בנטל כבד, להראות שאין באפשרותו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שכן פטור כזה עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד".

בענייננו, התובעים אינם מבקשים להטיל את עלות חוות הדעת על הנתבעת, אלא מצהירים כי יישאו בה בעצמם. כל מבוקשם הוא כי בית המשפט הוא שימנה את המומחה.

בתצהירו, אשר צורף לבקשה, העיד התובע 2 כי לאורך כל השנים שחלפו מאז מותו של אחיו ניסה לקבל חוות דעת רפואית אולם כל פניותיו העלו חרס. לדבריו נאמר לו בעל פה על ידי מספר מומחים כי מדובר ברשלנות רפואית, אולם לאחר מכן מסרו לו כי אין הם מוכנים ליתן חוות דעת רפואית בעניין, או עשו כל שיכולתם כדי שחוות הדעת הכתובה לא תעלה כל רשלנות רפואית (התובע 2, סעיף 42 לתצהיר).