פורת נ' שומיל ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.2.98 (להלן: "פסק הדין"), שהוגשה, לראשונה, ביום 1.6.11 (להלן: "הבקשה").

פסק הדין ניתן בהיעדר התייצבות של המבקש, ולאחר שנבדק וצויין בפרוטוקול, כי יש אישור מסירה כדין.

לבקשה קדמה בקשה שהוגשה ביום 28.5.11 לשחזור התיק שבוער בינתיים. בבקשה לשחזור נטען כי המבקש אסיר משוחרר עם בעיות כלכליות, המצוי בכלא 20 שנים, ואינו יודע על מה נתבע.

בבקשה לביטול פסק דין נטען כי "אציין שאם רשום שלא הופעתי בשנת 1997 למשפט סביר להניח כי כלל לא קיבלתי הודעה על כך".

על בקשה זו ניתנה ביום 2.6.11 החלטתי לפיה, בין היתר, על המבקש להגיש בקשה מפורטת המתייחסת לעובדות שעליהן מבוססת הבקשה, כי יש לתמוך אותה בתצהיר, וכי בשלב זה נמחקת הבקשה.

ביום 9.6.11 שוחזר התיק על ידי הגשת פרוטוקול הדיון (כולל פסק הדין) מיום 19.2.98 בלבד. באותו יום הוגשה גם בקשה נוספת נתמכת בתצהיר ולפיה בתביעה נתבעו המבקש ואביו ז"ל, כי המבקש אינו יודע במה מדובר, וכי בגין פסק הדין נפתח נגדו תיק הוצל"פ. על כך ניתנה החלטתי לפיה, בין היתר, ניתן עיכוב ביצוע זמני של הליכי ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק דין, בתנאי שהמבקש יפקיד בהוצל"פ את סכום החוב.

המבקש התקשה להמציא הבקשה למשיב, לטענתו בשל כך שהמשיב שינה, מאז הגשת התביעה את כתובתו, ובשל כך שעורך הדין שטיפל בהגשת פסק הדין לביצוע בהוצל"פ מטעם המשיב, לא ייצג אותו בהליכים אלה.

ביום 4.7.11 הגיש המבקש בקשה לפיה אין ביכולתו להפקיד את מלוא סכום החוב על פי פסק הדין לשם עיכוב הליכי ההוצל"פ, ובעקבות זאת ניתנה החלטתי לפיה הליכי ההוצל"פ יעוכבו אם יפקיד 300 ₪. כמו כן נקבע דיון בבקשה ליום 12.9.11.

ביום 19.9.11 התקיים דיון בבקשה, בו טען המבקש כי אינו מכיר את התובע וכי נודע לו על תיק ההוצל"פ לפני כשלושה חודשים עת הגיע "מכתב" לתיבת הדואר שלו. אחר כך העיד כי לא קיבל הביתה הודעה אלא קיבל הודעה בעל-פה מפקידה בבנק הפועלים על הליכי ההוצל"פ נגדו. הפקידה מסרה לו את מספר התיק וכשהגיע למזכירות בית המשפט התברר לו על פסק הדין שניתן נגדו.

להשלמת התמונה אציין כי בדיון זה, בשל חלוף הזמן, לא זכר המשיב על מה נסבה התביעה.

המבקש טען כי הוא מתגורר עם אימו ואחיו אך היה בבית הסוהר ב- 20 שנים האחרונות, ולכן ממילא לא יכול היה לקבל מסירה של כתב התביעה או הזמנה לדיון ביום 19.2.98.

לפיכך, ועל מנת שהמבקש יוכל להמציא אסמכתאות לגבי מועד קבלת ההודעה מהבנק או בכלל על פסק הדין או תיק ההוצל"פ, וכן על שהייתו בבית הסוהר בתקופה בה נקבע הדיון בתביעה ליום 19.2.98, וכן על מנת שהמשיב יוכל למצוא אסמכתא כלשהי לגבי מסירת ההזמנה לדיון או מסירת פסק הדין או הליכי ההוצל"פ למבקש, נקבע דיון נוסף.

לדיון הנוסף לא הביא המבקש מסמך כלשהו שיש בו כדי לתמוך בטענתו לגבי המועד בו נודע לו על פסק הדין או תיק ההוצל"פ בגינו. כן הביא מסמכים לגבי שהייתו בבית הסוהר, אך לא במועד שנטען על ידו, אלא על מאסרו בשנת 2000 (מב/5) (שהיה אמור להיות במקורו ל- 5 שנים), וכן מסמך נוסף (מב/1), לפיו התחיל תקופת מאסר ביום 9.1.05 (שהיתה אמורה להיות במקורה עד 9.7.09). תקופות אלה אינן חלות, כמובן על מועד הגשת התביעה, מסירת ההזמנה, והדיון בו ניתן פסק הדין.

יתר על כן, המשיב הגיש אישור מסירה של ההזמנה בהוצל"פ מיום 11.5.99, למבקש, לכתובת בה מסר כי התגורר, חתומה על ידי הגב' רינה שומיל. כן הגיש מכתב דרישה מיום 1.3.98, שנשלח על ידי חברת הביטוח מטעם המשיב למבקש, לאותה כתובת (מש/2), שאליו צורף עותק מפסק הדין.

אוסיף ואציין כי בינתיים נזכר המשיב כי עילת התביעה היתה נזק רכוש שנגרם לרכב שלו כתוצאה מפגיעה של מכוניתו של הנתבע. המשיב לא זכר אם הנהג היה אביו של המבקש או המבקש, אולם לאור עדותו של המבקש, לפיה לאביו לא היה רישיון נהיגה והוא לא נהג, ואילו המבקש היה בעל רכב ובעל רישיון נהיגה, מן הסתם, נהג ברכב, בעת התאונה, הנתבע.

לאור כל האמור לעיל, אין בידי המבקש עילה כלשהי להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין לאחר שחלפו כל כך הרבה שנים, ואף אין בידו עילה כלשהי לבקש את ביטולו.

לפיכך, נדחית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 19.2.98.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.