פורת ואח' נ' גורביץ

פסק - דין

בפני תביעה שהגישו פורת אביגדור, ראובן עוזר, ישראל טליאס, שגב אורי ושגב אייל (להלן: "התובעים" ו/או "רוכשי הנכס/המושכר"), לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, לפינוי ולסילוק ידה של יהודית גורביץ (להלן: "הנתבעת") מחנות בקומת הקרקע של בניין ברחוב הבילויים 5 בגדרה, (להלן: "המושכר" ו/או "הנכס"), אשר מוחזק ע"י הנתבעת ומצוי בבעלות התובעים.

טענות הצדדים:

טענות התובעים:

1.התובעים טענו, כי ביום 26.1.10, נחתם בין הנתבעת לבין חוה סיני באמצעות בניה צבי ודוד סיני (להלן: "הבעלים המקוריים של המושכר"), הסכם לשכירת המושכר (להלן: "ההסכם" או "החוזה").

2.הבעלים המקורים של המושכר והנתבעת, חתמו על נספח להסכם השכירות, אשר החליף, בין היתר, את סעיף 11 להסכם השכירות, כך שניתנה לנתבעת אופציה להאריך את תקופת השכירות ל-4 שנים נוספות.

3.ביום 20.12.10, שלחה הנתבעת לבעלים המקוריים של המושכר, מכתב, בו ביקשה לממש את תקופת האופציה הראשונה בהתאם להוראות הסכם השכירות, קרי; להאריך את תקופת השכירות עד ליום 15.3.12 וכך נעשה.

4.ביום 26.6.11, רכשו התובעים את המושכר מידי הבעלים המקוריים של המושכר.

5.עם השלמת הרכישה ומשהועברו לתובעים הזכויות במושכר, הודיעו התובעים לנתבעת באמצעות פורת אביגדור וראובן עוזר (להלן: "תובע 1" ו- "תובע 2", בהתאמה) כי הינם בעלי המושכר וכי יש להסדיר חריגות בניה שנעשו במושכר על ידה, להסב שיקים שנמסרו בתחילת תקופת האופציה הראשונה (בגין דמי השכירות לתקופה שמאוקטובר 2011 ועד לתום תקופת האופציה הראשונה) ולהסב הערבויות שנמסרו לביטחון בגין המושכר (המחאות וערבויות אישיות) משמם של הבעלים המקוריים לשמם של התובעים.

6.התובעים טענו, כי הנתבעת דחתה פנייתם לקבלת דמי שכירות בגין יתרת תקופת האופציה הראשונה והסבת הערבויות, בטענות סרק שונות ורק ביום 2.4.12, כשבועיים וחצי לאחר תום תקופת האופציה הראשונה, העבירה הנתבעת לתובעים את דמי השכירות בגין יתרת תקופת האופציה הראשונה, תוך שהיא מסרבת להסב את הערבויות לטובת התובעים ולפנות את המושכר.

7.לטענת התובעים, אי פינוי המושכר בתום תקופת האופציה הראשונה, אי עמידה בתנאים הנדרשים למימוש האופציה ואי תשלום דמי השכירות מהווים הפרה יסודית של הסכם השכירות וכפועל יוצא מכך זכאים התובעים לדרוש פינוי וסילוק ידה של הנתבעת מהמושכר לאלתר.

טענות הנתבעת:

8.הנתבעת טענה, כי דין התביעה להידחות. לטענתה, שכרה את המושכר מחוה סיני ז"ל ומי שפעל מטעמה, בכל הקשור להסכם השכירות, היו בני משפחתה וביניהם בעיקר צבי סיני ועו"ד עינת סיני.

9.עוד טענה הנתבעת, כי היא ניהלה ומנהלת בנכס משרד אדריכלות.

10.לטענת הנתבעת, תקופת ההתקשרות הוארכה בהתאם להסכם השכירות ובהתאם לנספחים שצורפו לאותו הסכם. הנתבעת טענה, כי לכל אורך הדרך קיימה את הוראות הסכם השכירות וטרם מכירת המושכר אף מימשה את האופציה שניתנה לה מבלי שהועלו כנגדה טענות כלשהן.

11.הנתבעת הכחישה כי ביצעה חריגות בנייה במושכר וטענה כי המבנים שנטען בכתב התביעה כי הוספו על ידה ואשר מהווים לכאורה "חריגות בנייה", היו קיימים במושכר בעת ששכרה אותו לראשונה. הנתבעת הוסיפה, כי לאחר שקיבלה את המושכר לידיה, ביצעה שיפוץ לחלק הפנימי של הנכס מבלי לשנות כלל את המעטפת והשיפוץ לא כלל בניה חדשה או חריגות בנייה כלשהן.

12.לטענת הנתבעת, במהלך נובמבר 2011, הגיעו "אנשים זרים" למושכר. אנשים אלו אמרו לנתבעת כי הם הבעלים החדשים של המושכר ודרשו ממנה לפנות את הנכס עד תום תקופת השכירות, במרץ 2012. אנשים אלו, אף החלו, לטענת הנתבעת, בעבודות מקיפות בשאר חלקי המבנה הכללי של הנכס תוך התעלמות מוחלטת מהנתבעת ומפעילותה. הנתבעת הבהירה, באותו המועד, לאותם אנשים כי יש לה הסכם שכירות הכולל אופציה ל-3 הארכות נוספות בנות שנה כל אחת וכי בכוונתה להאריך את האופציה. כן אמרה הנתבעת כי לא ביצעה כל חריגות בנייה וכי חריגות בנייה, ככל שנבנו, נבנו טרם שקיבלה המושכר לחזקתה.

13.הנתבעת טענה, כי הבהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, במספר מקרים, כי היא מעוניינת לממש את האופציות הנתונות לה על פי הסכם השכירות ונספחיו וכי היא לא הפרה את ההסכם ולא ביצעה חריגות בנייה.

14.עוד טענה הנתבעת, כי פניותיה לקבל פרטי הרוכשים של הנכס – לא נענו, ולא ניתנה הוראה מפורשת ע"י הבעלים המקוריים של המושכר כי יש להעביר דמי השכירות לרוכשים.

דיון והכרעה: