פור נ' עיריית תל-אביב

החלטה

המבקש הגיש ביום 8.5.13 בקשה דחופה לבית המשפט לעניינים מקומיים לבטל צו הריסה מנהלי שהוצא כשלושה שבועות קודם לכן בהקשר לבנייה בלתי חוקית שהמבקש ביצע. בית המשפט דן בו ביום בבקשה ודחה אותה. המבקש ערער על כך לבית משפט זה ובית המשפט פסק (בהסכמת הצדדים) ביום 12.6.13 שהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים תבוטל ושבית המשפט יקיים דיון בבקשה.

הדיון החוזר נקבע ליום 30.10.13 ואליו זומנו המבקש ובא כוחו עו"ד רוסינסקי וב"כ המשיבה. מאחר שהמבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון ולא ניפקו כל הסבר להיעדרות ראה בית המשפט את המבקש כמי שזנח את בקשתו ושב ודחה את הבקשה לביטול צו ההריסה.

המבקש ביקר מבית המשפט לעניינים מקומיים לבטל את ההחלטה שניתנה בהיעדרו אך בית המשפט דחה את הבקשה.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה הן נגד ההחלטה שניתנה במעמד באת כוח המשיבה בלבד והן נגד ההחלטה לסרס לבטל את ההחלטה שניתנה בהעדר.

הערעור הוגש ביום 10.11.13. ביום 18.11.13 הגיש המבקש בקשה לקבלת החלטה דחופה, במעמד צד אחד, לעיכוב ההריסה עד לגמר הדיון בערעור. עיינתי בבקשה והחלטתי, ביום 24.11.13, שאין מקום למתן החלטה בלי לקבל את תגובת המשיבה. הוריתי למשיבה להגיב לבקשה.

יום לאחר מכן (25.11.13) פנה בא כוח המבקש ב"בקשה בהולה" לעיון חוזר בהחלטתי שכן מפי השוטר הקהילתי נודע שצו ההריסה יבוצע ביום 26.11.13 עד שעה 09:00. עיינתי בבקשה ושקלתי את נסיבותיה והחלטתי שאין מקום שאחזור בי מהחלטתי להמתין עד לתגובת המשיבה.

המבקש פנה לבית המשפט העליון וקיבל ביום 25.11.13 החלטה לעכב את ביצוע צו ההריסה עד להחלטה אחרת.

ביום 27.11.13 התקבלה תגובת המשיבה לבקשת העיכוב ועתה עליי לתת את החלטתי בבקשה.

עיון בנסיבות מוליך אותי למסקנה שאין מקום לעכב את הביצוע. הטעם המרכזי לכך הוא שסיכויי הערעור נמוכים ביותר. סיכויי הערעור נמוכים מפני שהמבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון ולא נתנו טעם מספיק להיעדרותם ועל כן ניתן פסק הדין בהיעדרם.

בתחום המיוחד הזה (צוויי הריסה מנהליים) תהיה בוקה ומבולקה ושום צו לא ניתן יהיה לבצעו אם, בדרך של שגרה, יתאפשר דיון חוזר למי שלא התייצב לדיון בבית המשפט ולא נתן טעם מספיק לאי ההתייצבות.

יש לתת את הדעת לכך שצו הריסה מנהלי מוצא בידי הרשות מכוח סמכות המעוגנת בחוק. בבסיסו של הצו מונחת חזקת התקינות של פעולת הרשות. אכן זו חזקה הניתנת לסתירה ולשם כך נקבע בדין מנגנון דיוני המאפשר פנייה לבית המשפט. אולם משלא התייצב הטוען לפגם בצו ההריסה לדיון בבית המשפט שהוא עצמו יזם, ובית המשפט דחה את הבקשה, נותר על כנו צו הריסה שחזקת התקינות הגלומה בו לא התערערה.

כדי לגרום לביטולה של החלטה שניתנה בהיעדר המבקש מוטל על המבקש להסביר את נסיבות היעדרותו והיעדרות בא כוחו מן הדיון. ייתכנו נסיבות שבהן חרף העדר הסבר מצדיק להיעדרות תהיה הצדקה לקיים דיון חוזר. מצב כזה מתהווה כאשר יש לאיל ידו של המבקש להצביע, בבקשתו, על פגם ברור, על חוסר תקינות או פסלות ברורים על פניהם שחותרים מתחת לפני תקינות הצו המנהלי ותוקפו.

לא זה ולא זה מתקיימים בעניין דנן. טענת בא כוח המבקש שהוא והמבקש לא הוזמנו לדיון החוזר בבית המשפט לעניינים מקומיים. טענה זו נבדקה פעמיים. בראשונה בידי בית המשפט בשעה שהתברר שאין התייצבות של המבקש או של בא כוחו. אמנם לא יכולתי לעיין במלוא ההחלטה שניתנה בהיעדר אך יש יסוד להניח שבית משפט קמא בדק את עניין ההזמנה לדיון לפני שקיבל את ההחלטה (בתגובת באת כוח המשיבה צוין שבית המשפט בדק, קודם למתן החלטתו, את שאלת הזימון לדיון הן של המבקש והן של בא כוחו). בשנייה, כשביקש המבקש לבטל את ההחלטה שניתנה בהעדר הצביעה באת כוח המשיבה בתגובתה על אישורי המסירה של המצאת הזימון לדיון הן למבקש והן לבא כוחו.

בא כוח המבקש אינו חולק על קיומם של אישורי המסירה. טענתו היא שהזימון למבקש בוצע לידי אמו המתגוררת בכתובת שונה מן הכתובת שבה מתגורר המבקש ואילו הזימון לבא כוח המבקש כלל לא היה זימון לדיון. נשלחה אליו החלטה בפרשה אחרת. הזימון למבקש נשלח לכתובת של הנכס שבו בוצעה הבנייה החריגה. אם המבקש החליף מקום מגורים היה עליו לראות לרישום כדין של החלפת הכתובת. הא ראיה שההזמנה לדיון בערעור הגיעה למבקש ולבא כוחו. הטענה שבא כוח המבקש קיבל בדואר רשום החלטה כלשהי במקום זימון לדיון לא נטענה לפני בית המשפט לעניינים מקומיים. היא נטענת לפניי בלי שמץ של תימוכין.

אני סבור שתרוצי ההיעדרות סרי טעם ונעדרי ממש. תכליתם ברורה, להשיג פרק זמן מעכב נוסף של ביצוע הצו.

מן הבחינה העניינית אינני רואה טענת פגם או פסול בצו ההריסה הבולטת על פני הפנייה לביטול ההחלטה.

אכן החלטת בית משפט קמא ניתנת לערעור בזכות. האם אין לומר שכיון שביצוע הצו ייצור מצב שאינו הפיך צריך להעניק למבקש סעד של עיכוב ביצוע כדי שהדיון בערעור לא יהיה אקדמי? אני סבור שבנסיבות של ערעור נמוך סיכויים אין מקום לסעד המבוקש.

אי אפשר להתעלם מן המציאות השוררת בתחום של מימוש צווי הריסה מנהליים. בעלי הנכסים שביצעו בנייה חורגת ובלתי חוקית עושים כל שלאיל ידם כדי לעכב את ביצוע ההריסה למשך תקופות ארוכות. עורכי דין משמשים את התכלית הזאת על ידי הגשת בקשות עיכוב ביצוע חוזרות ונשנות. כל אימת שבקשת עיכוב ביצוע נדחית, מוגש ערעור כנגד ההחלטה לערעור נלווית בקשה לעיכוב ביצוע (במקרים רבים "בקשה בהולה" לקבלת החלטה במעמד צד אחד ובלי תגובת המשיבה). אם בקשת העיכוב תאושר והערעור יידחה, תוגש מייד בקשה נוספת לעיכוב ביצוע (לעולם תוך ניסיון להציג אמתלה חדשה להצדקת העיכוב) ומשהבקשה נדחית מוגש ערעור כנגדה בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע עד להחלטה בערעור וחוזר חלילה.

המציאות הזאת מוכרת לי היטב. היא חוזרת ומתהווה לנגד עיניי מעשה יום, יום. ניתן לקטוע את המעגל השוטה רק בהימנעות מאישור הבקשות לעיכוב ביצוע אגב הערעור.