פוקרא נ' דיריה

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן)

פסק דין

ביום 12.5.2010 אישר בית משפט השלום פסק בורר, שניתן בידי עוה"ד י' קורן בסכסוך שהועבר אליו מבית משפט השלום, סכסוך שהחל בתובענה שהגישו המשיבים נגד המבקש.

ביום 8.6.2010 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לביטול אישורו של פסק הבורר, וכן בקשה לביטול פסק הבורר. בהחלטתו מיום 5.7.2010 דחה בית משפט השלום את שתי הבקשות כאחת. הוא קבע, כי הבקשה לביטול פסק בורר הוגשה באיחור, כיוון שהדין נותן בידי המבקש 15 יום להגשתה, לאחר שהוגשה בקשה לאישור פסק בורר, והוא לא עשה כן. בקשה להאריך את המועד אף היא לא הוגשה. ואשר לבקשה לביטול אישורו של פסק הבורר, בקשת המבקש לא נתמכה בתצהיר, ולכן לא נתמכו טענותיו של המבקש, לפיהן לא הומצאה לו הבקשה.

המבקש לא אמר נואש, וביום 29.8.2010 הגיש בקשה נוספת, זהה לקודמתה, לביטול אישורו של פסק הבורר ולביטול פסק הבורר. גם בקשה זו נדחתה. מכאן בקשת הרשות לערער, ובה חוזר המבקש על הטענות שהשמיע בפני בית המשפט קמא, ולפיהן הבקשה לביטול אישורו של פסק הבורר לא הומצאה לידיו, כיוון שהוא מתגורר בתל אביב.

לאחר עיון בבקשה, כמו גם בשלל הבקשות וההחלטות בבית משפט קמא (אותן לא צרף המבקש לבקשת הרשות לערער), לא מצאתי כי הבקשה צריכה תשובה, ולכן אדחנה מייד, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. טעמיו של בית המשפט קמא מקובלים עליי, ובקצירת האומר אביא את תמציתם עתה.

בית המשפט קמא נתן החלטתו בדבר אישורו של פסק הבורר לאחר שהמשיבים הניחו לפניו אישור מסירה, שנעשה לידיה של אשת המבקש, בבית המגורים של בני הזוג. המבקש טען, בבקשה לביטול ההחלטה, כי הוא מתגורר בתל אביב, ולכן לא קיבל את כתבי בית הדין. אלא שטענתו זו לא זכתה לתמיכה בתצהיר, לא שלו ולא של אשתו, דבר שהיה מחויב המציאות נוכח העובדה, שהמסמכים הומצאו לידי אשתו, ובבית המגורים של השניים. במאמר מוסגר אציין, כי בבקשת הרשות לערער מציין המבקש את כתובתו בכפר בועיינה-נוג'ידאת, בניגוד לטענתו כאילו הוא מתגורר בתל אביב.

הואיל וכך, צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את הבקשה לביטול ההחלטה, המאשרת את פסק הבורר.

צדק בית המשפט קמא גם בסלקו מלפניו את הבקשה לביטול פסק הבורר, הואיל וזו הוגשה לאחר שאושר פסק הבורר, ומכל מקום – גם אילו הוגשה בטרם אישור – היא הוגשה באיחור, משמע בחלוף יותר מ-15 יום מעת שהוגשה בקשה לאישור פסק הבורר, בלא שהמבקש טורח להגיש בקשה להארכת המועד.

בשולי הדברים אציין, כי הגשתה של אותה בקשה בשנית, אף בלי לנסות ולהסביר מדוע הוגשה בשנית, היא מעשה שלא ייעשה, עד כי היה מקום להשית על המבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה. חסד נעשה, אפוא, עם המבקש בבית המשפט קמא.

סוף דבר, משום הטעמים הללו – דין הבקשה להידחות, וכך אני עושה.

לפנים משורת הדין לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"א, 06 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: