פונטהון נ' בן ברוך

פסק דין

תביעה על סך 50,000 ₪, לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בעילה של לשון הרע.

רקע עובדתי

התובע עבד בעת הרלבנטית כהנדסאי באיגוד הערים לשירותי כבאות ברחובות והסביבה (להלן: "האיגוד"), בביקורת מניעת דליקות. בתוקף תפקידו ערך התובע ביקורות בבתי עסק ונתן אשורים שנדרשים לצורך קבלת רישיון עסק מהעירייה, בדבר תקינות אמצעי כיבוי אש.

הנתבע הוא בעלים ומנהל של בית ספר לנהיגה ומורה לנהיגה. משרדו ממוקם בעיר יבנה.

התובע הגיע לבצע בדיקת בטיחות אש במשרדו של הנתבע פעמיים: פעם אחת בשנת 2008 ופעם אחת בשנת 2009.

לאחר הביקורת הראשונה בשנת 2008, קיבל הנתבע מהאיגוד מכתב שבו הובהר שלא עבר את הביקורת וכי עליו להעביר אישור על בדיקת המטפים ותקינותם (נת/9).

הנתבע שלח מכתב לעירייה, שבו טען כי במהלך הביקורת התובע צחק, אמר לו שיהיה בסדר ולא הסביר לו שום דבר וכי אילו היה מסביר לו שדרוש אישור למטף הקיים, היה מטפל בכך לאלתר ונמנע מן הצורך בביקורת וטרחה נוספת (להלן: "המכתב").

טענות הצדדים

תצהירי הצדדים בתמיכה לכתבי הטענות בסדר דין מהיר שימשו כתצהירי הצדדים. הטענות מובאות כאן מתוך כתבי הטענות.

טענות התובע

לטענת התובע, המכתב מהווה לשון הרע ופגע בשמו, בעיסוקו ובמשלח ידו. המכתב הועבר מהעירייה אל מעסיקיו של התובע באיגוד והמכתב שימש, כלשון כתב התביעה "כתשתית עיקרית לביסוס תביעת הפיטורין" של התובע מן האיגוד (הפתיח לכתב התביעה).

לצורך קבלת קביעות כעובד באיגוד, היה על התובע לעבור קורס של מערך הכבאות. מעסיקיו חיפשו תירוצים שונים כדי למנוע זאת ממנו ומכתבו של הנתבע נפל לידיהם כפרי בשל. לדעת התובע, אף יכול להיות שהנתבע שיתף פעולה במכוון עם מעסיקו הישיר של התובע (ס' 3 לכתב התביעה).

עוד ציין התובע כי מתנהל הליך בבד"ע עב 6837/09 קינדה פונטהון נ' איגוד ערים, "שבו משמש הפרסום מעשה ידי הנתבע, כהוכחה היחידה (לכאורה) להיות התובע לא מתאים לתפקידו" (ס' 4 שם).

לטענת התובע, במסגרת עבודתו, סבל סדרת התנכלויות מצד גורמים שונים בעירייה ומחוצה לה. הופנו כלפיו טענות שקריות שונות אשר גרמו לו להסתובב עם מכשיר הקלטה על גופו בכל השעות בהן עסק במילוי תפקיד. הכל על מנת שיוכל להתגונן בעתיד מפני טענות סרק המוטחות כלפיו ולהזים אותן במידת הצורך. בידיו הוכחות לכך שמעסיקו ביקש לשדל אנשים שונים להתלונן נגדו (ס' 8 שם).

כך אירע גם ביום 18/6/09 שבו הגיע לבדיקת הבטיחות במשרדו של הנתבע, שהיה אדיש לבטיחות במשרדו, והתובע הקליט את השיחה. בדיון המקדמי ציין ב"כ התובע, כי נפלה טעות קולמוס ומדובר בשנת 2008 ולא בשנת 2009 (ראו הדיון בהמשך).

התובע צירף את תמליל השיחה שנערכה בין הצדדים במהלך הביקורת, ממנו עולה, לפי הטענה, שהנתבע מנסה לחמוק מביצוע המוטל עליו. בעוד התובע מסביר לו כי מדובר במטף ישן שיש לאשר אותו מדי שנה וכי אישור כזה לא ניתן לו בשנים האחרונות, מבקש ממנו הנתבע ללכת ולחזור עוד פעם במועד אחר, כאילו לא היה במקום (התמליל צורף כנספח לכתב התביעה, להלן:"התמליל").

לפי הטענה, כעבור מספר חודשים, כאשר נדרש הנתבע לשלם או לעמוד לדין או להציג רישיון עסק מהעירייה, בחר הנתבע לבדות סיפור אחר על חשבון התובע, ולהצדיק את אי התשלום או אי העמידה בביקורת ושלח את המכתב שבבסיס התביעה.

לטענת התובע, אין הנתבע יכול לזכות בהגנות מפני פרסום לשון הרע, לרבות "ההגנה הטבעית" של ס' 15(8) לחוק, בהיעדר תום לב, משום ששיקר ביודעין במכתבו, ופרסמו בזדון.

טענות הנתבע