פסק דין
בפני תביעה בהתאם לחוק אחריות למוצרים פגומים התש"ם- 1980.
התובעת טוענת כי ביום 20.12.12 רכשה במרכז קניות השייך לנתבעת, בקבוק פלסטיק לבן גדול המכיל חומר חיטוי/מלבין. לטענת התובעת, לא הייתה תווית על גבי הבקבוק ואף לא סוגר ביטחון, כמתחייב על פי חוק. התובעת טוענת כי בעת שהעבירה את המוצרים מעגלת הקניות לתא המטען ברכבה, פקק הבקבוק אשר רכשה נפתח והחומר אשר בתוך הבקבוק ניתז ופגע בשתי עיניה של התובעת וכן ניתז על בגדיהם של התובעת ובן זוגה שעמד בסמוך. לטענתה, באירוע הבחין סדרן הנתבעת שעבר באותה העת בחניה והוא הפנה את בני הזוג למשרדי הנתבעת על מנת להתלונן וכך הם עשו. לטענתה, סבלה התובעת מצריבה בעיניה, פנתה למרפאת מכבי בקרית מוצקין ומשם נשלחה בדחיפות לחדר המיון בבית חולים "בני ציון" שם אובחנה אדמומיות ונפיחות בשתי עיניה. התובעת טוענת כי עינה הימנית טופלה בטיפול תרופתי ונחבשה וכי היא שבה לחדר המיון יום למחרת, ועינה הימנית נחבשה בשנית. התובעת שהתה באי כושר מיום 21.12.12 ועד ליום 1.1.3. עוד טוענת התובעת כי כתוצאה מהתאונה היא סבלה ממגבלות תפקודיות קשות, לא הייתה יכולה למלא מטלותיה והתקשתה בביצוע פעולות בסיסיות. לטענתה, היא נאלצה להוציא סכומי כסף ניכרים לצרכי נסיעה וניידות וכן נזקקה לעזרת צד ג'. התובעת טוענת כי פנתה אל הנתבעת זמן סביר לאחר האירוע, בתחילה בע"פ בזמן האירוע ולאחר מכן באמצעות מכתב מיום 1.1.13, אולם הנתבעת הכחישה חבותה באשר לאירוע. לטענת התובעת, המוצר היה פגום וללא תווית יצרן ומשכך התרשלה הנתבעת כלפיה, כאשר סיפקה לה את המוצר האמור ואף נמנעה מלמסור לה את פרטי היצרן או היבואן כפי שהתבקשה. התובעת עותרת לפיצוי בסך כולל של 22,140 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (21.2.13), בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, בגין הפסדי השתכרות לעבר, עזרת הזולת לעבר, הוצאות נסיעה וניידות וכן, כאב וסבל.
התובעת לא הגישה חוות דעת מטעמה ולא טענה לנכות צמיתה כתוצאה מהאירוע.
הנתבעת מכחישה חבותה באשר לאירוע. לטענתה, היא כמפעילת מרכז הקניות מקפידה על מילוי כל דרישות הדין והחוק וכל מוצריה מסופקים על ידי ספקים מורשים ונושאים תוויות מסודרות בהתאם לדרישת החוק. לטענתה, כל מוצרי הניקוי מגיעים בבקבוקים סגורים הרמטית. הנתבעת טוענת כי המוצר נשוא התביעה כלל לא נרכש במענה, היות ואין היא מוכרת מוצרים שאינם נושאים תווית או שאינם סגורים הרמטית. לטענת הנתבעת המוצר האמור אינו מופיע בחשבונית הקניה אשר צירפה התובעת להוכחת תביעתה אלא כל שמופיע הינו הכיתוב "מוצר מכולת". לטענת הנתבעת, באם אכן רכשה ממנה התובעת מוצר ללא תווית וללא סגר בטחון, דבר המוכחש בידי הנתבעת, הרי שיש להשית עליה אשם תורם מכריע.
דיון:
ס' 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 (להלן: "החוק"),"אחריות יצרן", קובע:
"(א) יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן.
(ב) נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב.
(ג) מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי חוק זה אם מסר לנפגע, תוך זמן סביר לאחר דרישתו, פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן או ספק שממנו קנה את המוצר, ואת המען המלא של מקום עסקם.".
ס' 3 לחוק, המגדיר מהו "מוצר פגום", קובע:.
"(א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:
(1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;
(2) בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר.
(ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין.".
בהתאם להוראותיו של חוק האחריות למוצרים פגומים, חלה על התובעת החובה להוכיח את הרובד הבסיסי הקבוע בסעיף 2(א) לחוק ואשר צוטט על ידי לעיל. על התובעת להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מפגם במוצר אשר יוצר או נמכר בידי הנתבעת. קיימים איפוא שני רכיבים מצטברים – האחד, כי היה פגם במוצר ואילו השני, כי המוצר יוצר על ידי הנתבעת. לא הוכיחה התובעת שניים מצטברים אלו, לא עובר הנטל אל הנתבעת להוכיח את קיומו של אחד הסייגים לאחריותה.
ראה ת.א.(חיפה)1028/89 פלוני נ. החברה המרכזית ליצור משקאות קלים בע"מ (ניתן ביום 2/4/95).
האם הוכיחה התובעת כי המוצר אשר רכשה פגום
לא ניתן לקבל כל טענה בדבר פגם במוצר הספציפי אותו רכשה התובעת, להבדיל למשל מטענות באשר למוצר באופן כללי, מקום בו המוצר הספציפי לא נשמר, לא הועבר לבדיקת הנתבעת או כל גורם מקצועי אחר ולא הוצג אף לבית המשפט. התובעת אשר נשאלה האם לקחה עמה את המוצר הפגום ענתה "אני יכולה לקחת כשאני הייתי כולי בכלור?" ב"כ הנתבעת הוסיף והקשה ושאל היכן המוצר הפגום והתובעת ענתה "השומר לקח את זה. אנחנו עשינו תמונה" (ראה עמ' 8 שורות 12-15 לפרוטוקול). לא ברור מדוע הניחה התובעת ל"שומר" כלשהוא ליטול את המוצר נשוא התובענה מידיה, שהרי כל תביעתה מתבססת על כך כי אין עליו תווית וכי סגר הביטחון לא היה קיים. אם סברה מתחילה כי המוצר אינו תקין חזקה על התובעת כי הייתה שומרת אותו, בשים לב לטיב פגיעתה וטענתה כי נגרמה לה פגיעה חמורה. לא למותר לציין כי התובעת דאגה, לטענתה, לגשת למשרדי הנתבעת עם קרות האירוע לצורך הגשת תלונה בעניין וכן דאגה לטענתה לצלם את המוצר. התמונה אמנם צורפה לכתב התביעה, אך לא הוגשה כמוצג שכן מי אשר צילם את תמונה כלל לא העיד בפני בית המשפט.
יודגש, העד הנוסף לאירוע הפגיעה והוא זה אשר אף צילם את תמונת המוצר, הינו ב"כ התובעת שהינו בן זוגה ולא העיד מטעמה על אף שעדותו עשויה הייתה לשפוך אור על אופן קרות המקרה. כאמור, גם הבקבוק הפגום לא הובא כראיה לבית המשפט. הפסיקה קבעה זה מכבר כי הימנעות מהבאת ראיה או מוצג אשר קיים בחזקת התביעה או יכול היה להיות בידיה או עד שיכולה הייתה להעידו בבית המשפט, מקימה למעשה חזקה שבעובדה העומדת לתובעת לרועץ. מחדל זה מהווה בנסיבות העניין כעין הודאה שלו אכן היה מובא הבקבוק האמור לבית המשפט ולו היה מעיד בן זוגה של התובעת, היו ראיות אלו פועלות לחובתה של התובעת.