פוטריאן ואח' נ' פרוייד ברגר ואח'

החלטה

פסק הדין ישלח לצדדים בדואר.

ניתנה והודעה היום ל' כסלו תשע"א, 07/12/2010 במעמד הנוכחים.

אביטל חן, שופט

פסק דין

עניינה של התביעה שבפני תאונת דרכים אשר התרחשה ברחוב כיסופים בירושלים ביום 23.4.10 בשעה 18:40 סמוך לכניסת שבת. לטענת התובע נהג הוא את רכבו וביקש לחנות בצד שמאל של הדרך, לשם כך האט את מהירות הנהיגה, אותת לשמאל והחל לסטות מעט שמאלה כדי לבצע את הפניה. כאשר הביט במראה ראה רכב אשר נוסע במהירות אחריו ויוצא לעקיפה. התובע עצר את רכבו במקום, דבר אשר מנע לגרסתו תאונה חמורה, אך לא הצליח למנוע פגיעה בין פינה קדמית שמאלית של רכב התובע, עם דופן רכבו של הנתבע (להלן – התאונה).

התובע טוען כי כתוצאה נגרמו לו נזקים בסך 1,865 ₪ והוצאות נוספות בגין תמונות ואובדן זמן עבודה.

הנתבע הגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, ולטענתו נסע לאיטו ברחוב כיסופים, וראה לפניו רכב אשר האט את מהירות נסיעתו. לטענת הנתבע לא אותת התובע בדבר כוונתו לפנות לשמאל, והוא לתומו סבר כי אותו רכב מבקש לחנות בצד ימין ש שלה דרך והחל בעקיפתו. במהלך העקיפה התנגשו שני כלי הרכב.

לדעת הנתבע התובע הוא האשם בתאונה, שכן פנה לשמאל בלא זהירות וללא איתות.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ראיתי לקבל את תביעת התובע בחלקה, ולדחות את מרבית התביעה שכנגד.

אין חולק כי רכבו של התובע נסע לפני רכב הנתבע והאט בכביש. חובת הזהירות של הנהג העוקב מחייבת אותו להאט עד אשר ידע בוודאות מדוע האט הרכב שלפניו. אם יעקוף הרכב העוקף את הרכב שלפניו עלול הוא לשם הדוגמא, לפגוע בחפץ המצוי בקדמתו של הרכב הנעקף, או בילד קטן, כאשר הרכב הנעקף עצר כדי לאפשר לו לחצות את הכביש. הדרך אצה לנתבע והוא החל בעקיפה, אשר כתוצאה ממנה נפגשו המכוניות.

קיבלתי את עדותו של התובע כי הבחין ברכב הנתבע כאשר הוא מגיע במהירות מאחוריו, ולפיכך עצר את רכבו בתחילת הפנייה, שאם לא כן היתה הפגיעה חמורה בהרבה.

אין אני יכול לקבוע ממצא בשאלה האם אותת התובע בדבר כוונתו לפנות אם לאו, והצדדים חלוקים לענין זה.

כך או כך, גם בהעדר איתות, היה על הנתבע להימנע מעקיפה, ובודאי מנהיגה במהירות בלתי מותאמת ביחס למקום ולסיטואציה.

מרבית האחריות לקרות התאונה רובצת לכתפיו של הנתבע, הוא התובע שכנגד, ואולם גם התובע אינו פטור כלל, שכן החל בפנייה בטרם ווידא כי הכביש מאחריו פנוי לחלוטין.

נכון הדבר כי התובע מנע תאונה חמורה בכך שעצר את רכבו, ואולם אם התובע לא היה סוטה מנתיב נסיעתו הראשוני, התאונה כלל לא היתה מתרחשת.

ראיתי לחלק את האחריות בין הצדדים באופן שהתובע ישא ב-20% מהאחריות הכוללת והנתבע ב-80% מן האחריות הכוללת.

קיבלתי את הוכחות הנזק שהוצגו בפני בדמות הצעות מחיר, ואני קובע כי הצעות המחיר הינן סבירות ביחס לנזק.

נזקו של התובע עומד על 1,865 ₪. מסכום זה כאמור ישלם הנתבע 80%, כלומר 1,492 ₪.

נזקו של הנתבע עומד על סך 2,900 ₪, ומסכום זה כאמור ישלם התובע 20%, כלומר 580 ₪.

לאחר קיזוז הסכומים זה מזה, יש לחייב את הנתבע לשם לתובע סך בן 912 ₪.