פוזנר נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, ולביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה. החלטות הפסילה וההשבתה נמסרו למבקשת ביום 01.10.11 בשל נהיגה בשכרות.

לעניין רישיון הנהיגה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המבקשת, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתה, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, הבחינה שוטרת במבקשת נוהגת במכונית, ועצרה אותה בשעה 01.56, בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, נדרשה לבצע בדיקת נשיפה, הוסברה לה מטרת נטילת הדגימה, המבקשת צלחה את מבחני הביצוע בהצלחה, תוצאת בדיקת הנשיפה שנערכה בשעה 02.17, הייתה 385 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, כאשר המפעיל ציין כי וידא את הנהלים הנדרשים טרם ביצוע הבדיקה עם השוטרת שעצרה את המבקשת.

אין ספק שזכותה של המבקשת להעלות את טענותיה לעניין בעיתיות לכאורה בהשגחה אליה, אך זאת במהלך הדיון בתיק העיקרי, אם וכאשר תבחר לכפור באשמתה. בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המבקשת בדין.

באשר למסוכנות:

מסוכנות המבקשת נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברה.

המבקשת נוהגת משנת 2000 ואין לחובתה עבירות תעבורה כלל, אולם מעבר לכך, ניתן ללמוד על מסוכנות מעצם העבירה עצמה, על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי:

בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

נסיבות עצירתה של המבקשת בשעת לילה מאוחרת, בכביש ראשי כשהיא שיכורה (לכאורה), מעידה על נהגת המסוכנת לציבור בנהיגתה.

עוד אציין כי אין להקל ראש בשלילת רישיון נהיגה לשלושים ימים, אשר יכולה להיות להם פגיעה בפרנסת המבקשת ופגיעה קשה לא פחות באורחות חייה, אולם המחוקק בחר להטיל מגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל המתרחש בכבישים ומדובר בפגיעה סבירה, מידתית וקצובה.

כאמור לעיל, נחה דעתי, כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ובביטול הפסילה המנהלית, תהא פגיעה בביטחון הציבור.

לעניין השבתה מנהלית של הרכב: