פוגל נ' סניף אשדוד 658

פסק דין חלקי

1.המבקש עותר לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות או שיהוי.עסקינן בתביעה בסך 341,144 ₪, אשר הוגשה ביום 09/11/11 להשבת כספים אשר שילם המשיב מכח הסדר חוב מיום 10/04/1997 ולפיצוי בגין סימון חשבונו אצל המבקש כחשבון בו נותר חוב בלתי נפרע.

2.ראשיתו של הסכסוך בתביעה אשר הגיש המבקש, כנגד המשיב וערב לחובו בגדרו של ת.א. (אשדוד) 1449/95. מכתב התביעה, אשר מנוסח בהעדר פירוט מספק של עילת התביעה, כפי שיפורט להלן, עולה כי המשיב פרע את חובו למבקש לאחר שנפתחו תיקי הוצל"פ כנגדו וכנגד הערב לחוב, וזאת בתשלום אחרון מיום 10/04/1997. מועד זה עולה מנספח לכתב התביעה, חישוב חברת שגיא חישובי ריבית (2000) בע"מ מיום 14/12/2010.לפי מכתב המבקש מיום 28/10/2007, ביום 15/04/1997 נמחק למשיב חוב בסך 15,509 ₪.

3.כתב התביעה כולל שתי עילות. האחת, עילה להשבת סכום עודף אשר שילם המבקש מכח פסק הדין שניתן כנגדו. לשיטתו, שולמו ביתר 36,663 ₪ אשר שיעורם למועד הגשת התביעה הינו 91,447 ₪.

העילה השנייה, הינה עילה נזיקית בגין סימון חשבונו במערכת הבנקאית, נוכח הסדר החוב, סימון אשר גרם למשיב נזקים נטענים בגין פגיעה במוניטין ועוגמת נפש בשיעור של 250,000 ₪.

עיון בכתב התביעה מלמד כי המשיב הקפיד לא לפרט מתי נולדה כל עילה ועילה.

טענות הצדדים

4.באשר לעילת השבת התשלום העודף, לטענת המבקש נולדה היא ביום 10/04/1997 עת שילם המשיב את התשלום האחרון בגין חובו.

באשר לעילת "הסימונים" נטען כי לא פורט מתי נודעו למבקש ומתחייב כי היה עליו לדעת על קיומם עם עריכת ההסדר. עוד נטען בתשובת המבקש כי מעיון בנספחי התביעה, מכתב ב"כ המבקש מיום 08/08/2007, עולה כי עילה זו נודעה למשיב, לפחות 10 שנים, עובר לעריכת המכתב בו טען כי מאז הסדר החוב חלפו עשר שנים במהלכן סירב המבקש לפתוח חשבון למשיב, למרות בקשותיו הרבות.

בכל הנוגע לשיהוי, טוען המבקש, בצירוף תצהיר ראש צוות הגבייה באזור הדרום, כי לאור השיהוי הכבד לא אותר הסדר החוב עם המבקש אשר כלל, כפי שהיה נהוג באותה תקופה ואף היום, סעיף ויתור על טענות כלפי המבקש. בכך, לשיטת המבקש, נמנעה ממנו זכות מהותית להתגונן.

5.המשיב טוען כי לא יכל היה לדעת את העובדה כי שילם ביתר במועד עריכת ההסדר נוכח רצונו להגיע להסדר ונוכח טענתו, בסעיף 4 לכתב התביעה כי היה עסוק בהקמת והפעלת הפרויקט בחוף הקשתות.

באשר לעילת הסימונים טוען בתצהיר התשובה כי: "למיטב ידיעתו נודע לו על הסימונים בשנת 2006, ואז פניתי למבקשת בדרישה למחיקת הסימונים".

דיון והכרעה

6.לפי תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, על כתב התביעה לפרט את עילת התביעה ואימתי נולדה . המשיב כשל בניסוח תביעתו בנוגע לשתי עילותיה. בנוגע לעילת השבת הסכום אשר שילם בשנת 1997, עולה כי התביעה התיישנה. מתשובת המשיב עולה כי לטענתו לא נולדה עילת התביעה בשנת 1997, מאחר ולא ידע אודותיה מפאת רצונו להגיע להסדר וטרדות עסקיו.לו רצה המשיב לתבוע בעילה זו היה עליו לציין בכתב תביעתו מתי נולדה העילה וכיצד קמה לו הזכות להפעלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות הדוחה את מועד תחילת ההתיישנות מקום בו נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן.

ביחס לעילה זו, אין טעם לאפשר למשיב לעתור לתיקון תביעתו, הואיל והביע דעתו מדוע לא ידע על עילת התביעה במועד התשלום.

עולה כי המחדל בגילוי עובדת התשלום הנטען ביתר מקורו במחדלו של המשיב, ואינו בגין סיבה שאינה תלויה בו, וודאי שבזהירות סבירה יכל למנוע את מחדלו הנטען.אשר על כן, אני מורה על דחיית עילת התביעה להשבת סך של 91,442 ₪, הסעד בסעיף 27 (ב) לכתב התביעה.

המשיב ישא בהוצאות המבקש בגין דחיית החלק האמור מהתביעה בסך 3,000 ₪.

(יובהר כי ישנם טעמים נוספים לדחיית עילה זו, אשר לא נטענו ועיקרם במניעות, השווה רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין).

7.בנוגע לעילת התביעה בגין "הסימונים" רק בתשובה נטען כי למיטב ידיעת המשיב, נודע לו אודות הסימנים רק בשנת 2006. לא ניתן להכריע בשאלת ההתיישנות או השיהוי בהעדר עילת תביעה ברורה המתייחסת במפורש למועד הידיעה אודות הסימנים.

יוער כי למרות זכות בעל דין להצהיר לפי מיטב ידיעתו בבקשות ביניים, אין הכוונה להצהרה עמומה אותה מבקש המשיב לאפשר לו, וגם אז יש לפרט את מקור הידיעה והטעם בגינו מצהיר הוא לפי מיטב ידיעתו.