פהימה נ' שר

פסק דין

בפניי תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע במסגרת תאונת דרכים שאירעה ביום 1/7/12.

על פי גירסת התובע, במועד הרלוונטי, החנה את רכבו במאונך לכביש, כאשר החלק האחורי מופנה כלפי הכביש, וכאשר ביקש לצאת מן החניה בנסיעה לאחור, הבחין לפתע כי רכב הנתבע אשר חנה במאונך לכביש בצידו האחר של אותו כביש, יוצא אף הוא בנסיעה לאחור מן החניה, ואורות הרברס ברכבו מופעלים. לדברי התובע בשלב זה עצר את רכבו על מנת לאפשר לנתבע להמשיך בנסיעה לאחור, ואולם, הנתבע נסע לאחור אל תוך המסלול שבו מצוי היה זה מכבר רכב התובע, עד אשר פגע ברכבו וכך נגרם הנזק נשוא התובענה.

הנתבע טען כי כאשר נסע לאחור נסע גם התובע במקביל לאחור, ועל כן אחראים שניהם לאירוע, במידה שווה, ויש לפיכך לדחות את התובענה כך שכל צד יישא בהוצאותיו. מעבר לכך, טענו הנתבעים, כי כל נזקי התובע מוכחשים, והסבירו כי לשיטתם אין מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מהאירוע המתואר כי אם נזקים קודמים שאינם רלוונטים למקרה דנן.

שני הצדדים נחקרו בפניי, ובנוסף, נחקרה הגב' איילת מינץ-כהן, מי שנכחה במקום על דרך המקרה וצפתה באירוע.

לאחר ששמעתי את כל העדויות ובחנתי את התמונות הצבעוניות אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובע והתמונות אשר צולמו על ידי הנתבע בזמן אמת, אני רואה לנכון לקבל את גירסת התובע בנוגע לנסיבות התאונה, גירסה שקיבלה חיזוק בעדותה של הגב' מינץ-כהן, ובהעדר גירסה עובדתית נגדית של ממש.

יובהר, כי הנתבע אישר בחקירתו כי לא הבחין כלל ברכב התובע עובר לרגע התאונה, ועל כן למעשה לא יכול להעיד כי התובע המשיך בנסיעתו לאחור עד לרגע המפגש בין הרכבים.

יחד עם זאת, נדמה בעיני כי בנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע יש כדי להצדיק הטלת אחריות מסויימת אף על התובע, אשר הבחין לשיטתו ברכב הנתבע נוסע לאחור לכיוונו, ולא עשה דבר כדי למנוע את התאונה, בין אם בנסיעה לפנים ובין אם, לכל הפחות, במתן אות לנתבע כדי להסב את תשומת ליבו לתאונה המתרגשת ובאה, כפי שראה אותה.

אשר על כן אני קובעת כי נכון יהיה בנסיבות העניין להשית על הנתבע אחריות בשיעור של 85% לאירוע ואילו על התובע אחריות בשיעור של 15%, בלבד.

אשר לנזקים – אני סבורה כי הנזקים כפי שהם נחזים בתמונות הצבעוניות אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובע בפגוש התחתון, מתיישבים עם הנסיבות והאירוע כפי שתואר על ידי התובע, ואינני מקבלת את הגירסה כי מדובר בנזקים ישנים וקודמים (למעט הפגיעה בכנף, אשר באה לידי ביטוי בשפשוף וירידה של הצבע, לגביה אישר התובע כי ייתכן שאינה נובעת מהתאונה נשוא תיק זה).

בהתאמה, נראה כי יש לקבל מתוך חוות הדעת, כנזקים הנובעים מהתאונה כאן, נזק בסך כולל של 2,490 ₪ בגין חלפים, וכן סך של 450 ₪, שיעור העבודות אשר נועדו להשיב את הכנף כולה למקומה הטבעי לאחר שבשל אופן התאונה ירדה וניתקה ממקומה.

בנוסף זכאי התובע לפיצוי בסך של 420 ₪ בגין עלות חוות הדעת, ועל אלו אני רואה לנכון לפסוק לו אף פיצוי בגין עוגמת נפש וטרטור בשים לב לטענותיו בנוגע לנסיונות לקבל פרטים מאת הנתבע, אשר תועדו באסמכתאות בדבר משלוח הודעות פקס' ובחקירתו אשר נמצאה אמינה בעיני, בסך של 644 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע, סך כולל של 3,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התובענה, 15/9/12, ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: