פהימה ואח' נ' י.שלום בע"מ-יבואנים ומעבדות שירות

פסק דין

ביום 14/7/2009 רכשו התובעים טלוויזיה מסוג LG ברשת מחסני חשמל בירושלים תמורת 4,700 ₪.

הנתבעת עוסקת ביבוא ושיווק מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ונתנה תעודת אחריות עבור הטלוויזיה למשך 3 שנים.

ביום 17/5/2010 הזמינו התובעים טכנאי לבדיקת הטלוויזיה עקב בעיה שנתגלתה בה; הטכנאי הגיע ביום 20/5/10 והחליט לקחת את הטלוויזיה למעבדה בתל אביב; הוא מסר לתובעים כי התיקון יכול להימשך כשבועיים.

לטענת התובעים, מאוחר יותר נמסר להם על ידי הנתבעת שהמסך נשרף ויש להזמין מסך חדש מחו"ל; לאחר מכן הוצע להם על ידי הנתבעת לקבל טלוויזיה חדשה מדגם אחר תמורת תשלום נוסף של 900– 1,200 ₪, ואולם הם סירבו לכך; ביום 9/6/2010 הם שלחו מכתב תלונה לנתבעת; בעקבות כך התקשר אליהם נציג מטעם הנתבעת ומסר כי התגלתה חלודה בטלוויזיה ועליהם לשלם את עלות התיקון.

התובעים מבקשים שהנתבעת תפצה אותם בגין מחיר הטלוויזיה וכן בגין עוגמת נפש בסכום כולל של 10,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי, היא אכן מסרה לתובעים כי המסך מקולקל ויש להחליפו והציגה בפניהם מספר אפשרויות, ביניהן האפשרות להמתין עד שהמסך יגיע מחו"ל או לקבל טלוויזיה חלופית, או לשדרג את המכשיר לטלוויזיה חדשה בתוספת תשלום; התובעים סירבו לכך וביקשו לקבל טלוויזיה חדשה ללא תוספת תשלום.

לטענת הנתבעת, כשהטלוויזיה הגיעה מחו"ל, נפתחה הטלוויזיה של התובעים לצורך החלפת מסך ואז התגלה כי מסך הטלוויזיה אכול מחלודה וזה הגורם לתקלה במסך. לטענת הנתבעת, חלודה מסוג זה נגרמת כתוצאה ממים שחדרו לטלוויזיה, ותקלה מסוג זה אינה נכללת במסגרת האחריות.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולעדויות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

במהלך הדיון העידו התובעים כי המסך היה תלוי על הקיר בביתם והוא נתלה ע"י טכנאי מוסמך לכך; התובעים הכחישו מכל וכל כי נשפכו או הגיעו מים אל הטלוויזיה.

לדבריהם, בשלב מסוים, נטען ע"י הנתבעת כי המים הגיעו למסך על ידי המזגן, אולם משהתברר כי אין מזגן בסביבת המסך, נטען כי הדבר יכול להיגרם כתוצאה מרטיבות; הם הביאו חוות דעת של חברת איטום שאין הדבר אפשרי.

במהלך עדותו מסר מר ניר, מנהל שירות בנתבעת: "אף אחד לא אמר שהטלוויזיה נרטבה במכוון...לפי ניסיון העבר הרשימה פתוחה. יכולות להיות אלפי סיבות..." (ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, ש' 23-27).

יוצא, אפוא, שבעניין זה עומדת עדותם של התובעים שלפיה לא הייתה כל נגישות של מים אל הטלוויזיה בשעה שזו הייתה ברשותם, מול סברתה של הנתבעת שחדרו מים לטלוויזיה שמקורם אצל התובעים, וזאת חרף עדות הנציג מטעמה, שיכולות להיות אלפי סיבות לדבר. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעת, וזאת לנוכח הכלל לפיו הדין הראייתי הולך אחר הדין המהותי ועל בעל הדין להוכיח טענה המקדמת את עניינו. ראו ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עיריית טייבה ואח' (פורסם בנבו ביום 7/9/2010). בנסיבות אלה סבורני שניתן לקבוע שלא הוכח שהטלוויזיה נפגמה כתוצאה מחדירת מים שמקורם אצל התובעים.

זאת ועוד, כאמור, הנתבעת העלתה את הטענה בדבר חדירת מים אצל התובעים אל מסך הטלוויזיה רק כעבור 3 שבועות לאחר שנטלה את הטלוויזיה אליה. לפיכך, באותה מידה שניתן לטעון שמקור המים אצל התובעים, ניתן אף לטעון שמקורו אצל הנתבעת. משלא נעשתה בדיקה במקום למסך הטלוויזיה בבית התובעים, ובהתחשב במכלול הנסיבות כפי שתואר לעיל, ניתן לקבוע שהנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בנסיבות העניין.

לנוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לתקן את הטלוויזיה באופן שתחזיר אותה למצבה שלפני התיקון ולחלופין, אם הטלוויזיה אינה ניתנת לתיקון, לספק לתובעים טלוויזיה חדשה זהה, או מסוג דומה ושווה ערך, וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת פסק הדין.

אם הנתבעת לא תפעל כאמור, היא תהיה חייבת לשלם לתובעים באותו פרק זמן את תמורת הטלוויזיה בסך 4,700 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 14/7/2009 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף לקיום אחת האופציות שהובאו לעיל על ידי הנתבעת, תשלם הנתבעת לתובעים פיצויים בגין טרחה, עוגמת נפש, איבוד הנאה מהטלוויזיה והוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 ₪.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, ד' אדר א תשע"א, 08 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: