פדלון נ' גרימברג ואח'

פסק דין

ע"פ הנטען בכתב התביעה, התובע הוא בעלים של רכב שהיה מעורב בתאונה נהוג ע"י נתבע 1 שבוטח ע"י הנתבעת 2.

בכתב התביעה טוען התובע על נזקים שונים ובהם עלות פירוק והתקנה של פלאפון, השתתפות עצמית, ירידת ערך ו- 1,500 ₪ עבור חיישני רוורס שניזוקו בתאונה.

התובע גם את החזר אגרת הרישוי ששילם, עלות רכב חלופי, פלאפונים שהוציא וכן פיצוי על עגמת נפש.

הנתבעת אינה כופרת באחריות נתבע 1 לתאונה, הדיון כולו מתנהל על גובה הנזק, הנתבעת הודיעה בכתב ההגנה שהגישה שהיא מוכנה לשלם את עלות פירוק והתקנה הפלאפון, ירידת הרכב, ומתוך הסכום שנקבע עבור חיישני רוורס מוכנה לשלם 360 ₪.

באשר לשאר הנזקים, הודיעה הנתבעת כי את אגרת הרישוי של הטסט ניתן לתבוע ממשרד הרישוי חזרה, את עלות הרכב החלופי והטלפונים אינה מוכנה לשלם, כי לא הוצגו אסמכתאות לכך והתובע יכול היה לבקש ולקבל רכב חלופי מהמבטח שלו.

לפיכך, מוכנה הנתבעת 2 לשלם אך ורק את הסך של 3,714 ₪.

בדיון שהתקיים בפניי טען ב"כ הנתבעת כי התובע איננו הבעלים של הרכב.

התובע מצידו טען שהוא הבעלים, הרכב רשום ע"ש נכה שאין לו רישיון נהיגה והתובע הוא זה שמסיע אותו ממקום ולמקום והוא המורשה היחיד לנהוג ברכב.

הרשום במשרד הרישוי איננו קונסטיטוטיבי, כלומר, אדם יכול להיות הבעלים של הרכב למרות שהרכב רשום במשרד הרישוי על שם אחר וזהו המקרה שבפניי.

באשר לנזקיו של התובע, הרי התובע מחזיק בקבלה על סך 1500 ₪ חיישני נסיעה לאחור אותם שילם בעבר ואין ספק שזהו הסכום האמיתי של חיישני הרכב שהיו מותקנים ברכב הניזוק.

כלומר, על הסכום שהנתבעת מוכנה לשלם יש להוסיף את הסכום של 1140 ₪.

הסכום שהתובע שילם עבור האגרה – 960 ₪ - אגרת רישוי, לא יוחזר לו.

לא מדובר בסכום ששולם לפני התאונה ועקב הורדת הרכב מהכביש, התובע זכאי לקבל אותו בחזרה, אלא מדובר בסכום שהתובע הוציא מכיסו לאחר התאונה, ע"מ שיוכל למכור את השרידים, כי הרכב היה רשום קודם על שם אחר שלא שילם את האגרה.

כלומר, הנזק של 960 ₪ הוא מנזקי התאונה.

בנוסף, שוכנעתי שהתובע הוציא מכיסו כספים רבים עבור טלפונים ורכב חלופי אותם אני אומד ב – 1000 ₪.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

160 ₪ - עבור פירוק והתקנת פלאפון.

1685 ₪ - עבור השתתפות עצמית.

1509 ₪ - עבור השתתפות עצמית לירידת ערך.