פדילה נ' קאסם בת אחמד ואח'

פסק דין

לפניי תביעה קטנה בגובה 14,123 ש"ח – נזקי רכוש בתאונת דרכים.

אין חולק כי ביום 23.5.2011 התרחשה תאונת דרכים בטירה בין שני כלי רכב – רכב התובע, סובארו מ"ר 6923158 אשר היה נהוג בידי התובע, ורכב הנתבעת 1, טויוטה מ"ר 6826066 אשר היה נהוג בידי הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1.

התובע טען בכתב תביעתו כי התאונה התרחשה באחריותה הבלעדית של הנתבעת 1, אשר נסעה אחורנית מחניה, ירדה ממדרכה, נכנסה במהירות לכביש בו נסע ופגעה בחוסר זהירות ברכב התובע. התובע טען כי לרכבו נגרם נזק ישיר שהוערך על ידי שמאי בסך של 11,823 ש"ח, הוא נשא בשכר טרחת שמאי בסך 1,300 ש"ח, והוא מבקש הוצאות בסך 1,000 ש"ח.

הנתבעות 1 ו-2 טענו בכתב הגנתן כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של התובע. הנתבעת 1 מאשרת כי נסעה לאחור, אך לדבריה העמידה את רכבה במקביל למדרכה והמתינה עד שהכביש יתפנה על מנת להשתלב בתנועה. בשלב זה פגע רכב התובע ברכב הנתבעת 1 מאחור בעצמה רבה וגרם לתאונה. הנתבעת 1 הוסיפה כי הבחינה בכך שהתובע הפנה מבטו לכיוון הנגדי ולכן לא הבחין ברכב הנתבעת 1.

התובע והנתבעת 1 העידו לפניי וחזרו על הגרסאות שצוינו בכתבי טענותיהם.

ראוי לציין כי התובע העיד שלא ראה את הנתבעת נוסעת לאחור משום שהחנייה ממנה יצאה הייתה מוקפת גדר. עוד העיד התובע כי אף שהכביש בו נהג היה רחב ידיים, לא יכול היה להימנע מן התאונה על ידי מעבד לנתיב שמאלי, משום שהנתבעת הגיחה לפתע מחנייתה המקורה והוא לא הספיק להבחין בה עד קרוב לרגע הפגיעה. התובע הדגים את הפגיעה באמצעות מכוניות צעצוע והבהיר כי רכבה של הנתבעת נסע באלכסון לתוך הכביש, ועל כן הפגיעה ברכבו היא בצד הימני קדמי. התובע הציג תמונות של האזור בו התרחשה התאונה ושל הפגיעות ברכבו לאחריה.

הנתבעת הציגה תמונות של הפגיעות ברכבה כתוצאה מהתאונה.

דיון

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתמונות שהגישו וכן בכתבי הטענות ובכל אשר צורף להן, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

המפתח לקביעת ממצאי העובדה בתובענה זו הוא התמונות המתעדות את הפגיעות בשני כלי הרכב. הפגיעה ברכבה של הנתבעת 1 היא במרכז הפגוש האחורי. הפגיעה ברכב התובע היא באזור הפינה הימנית קדמית – בדופן ימין הצמודה לפנס הימני קדמי. אופי הפגיעות מחייב את המסקנה כי שני כלי הרכב נפגשו בזווית, בדיוק כפי שהעיד התובע. לוּ הייתה אמת בגרסת הנתבעת הפגיעה ברכב התובע צריכה הייתה להיות באזור הפגוש הקדמי, ואילו הפגיעה ברכב הנתבעת 1 לא יכולה הייתה להיגרם רק במרכז הפגוש האחורי.

הפגיעות בשני כלי הרכב מתיישבות עם גרסת התובע ושוללות את גרסת הנתבעת 1, די בכך על מנת לקבוע כי התובע עמד בנטל המוטל עליו במשפט אזרחי להוכיח כי התאונה התרחשה כפי שטען.

למעלה מן הדרוש ניתן להוסיף כי הפגיעה ברכב הנתבעת 1 קשה למדי, ואם יש אמת בגרסתה, לא ברור לבית המשפט מדוע לא הגישה היא תביעה נגד התובע.

ניתן אפוא לסכם ולומר כי הנתבעת 1 נהגה את רכבה לאחור לתוך כביש ראשי, במהירות, מתוך חניה מגודרת בלי להיעזר במכוון. שילוב כל אלה מקים לנתבעת 1 אחריות ברשלנות כלפי התובע שנהג בדרך הראשית האמורה. לאחר ששקלתי בדבר לא מצאתי כי לתובע אשם תורם כלשהו לקרות התאונה, שכן בנסיבות העניין והמקום לא יכול היה לצפות את התנהגותה הרשלנית של הנתבעת.

הנתבעות אמנם הכחישו את בכתב הגנתן את גובה הנזק, אולם לא טענו כל טענה רלבנטית בנוגע לנזק הממשי שקבע השמאי של התובע וכן בנוגע לשכר הטרחה ששולם לו. לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לפסוק לתובע הוצאות משפט בסך 800 ש"ח.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, סך כולל של 13,922 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור במועד, יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: