פדידה נ' רחמימוב

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

למעשה, הסעד הפך להיות כספי בלבד משניתנה הסכמת הצדדים על פינויה של הנתבעת מן הדירה נשוא תיק זה, אשר בה שהתה בשכירות.

התובע הוא המשכיר, הנתבעת היא השוכרת.

הנתבעת שכרה את הדירה נשוא התביעה בקריית ים במשך שלוש שנים, ושילמה סכום של 1,500 ₪ לחודש.

התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה את השכירות לחודשים נובמבר, דצמבר, ינואר (את חודש פברואר הפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט – 1,500 ₪), וכלן יש להפעיל נגד הנתבעת את הסנקציה הקבועה בחוזה, לפיה על כל יום איחור עליה לשלם 150 ₪. התביעה הוגשה על סכום של 22,000 ₪, ולמרות שכתב התביעה לא תוקן, דהיינו התובע צמצם תביעתו לסכום האמור וכן טען כי סכום התביעה כולל בתוכו גם את החודשים שלא שולמו, כון נזקים שנגרמו בדירה על פי טענתו.

הנתבעת מכל מקום הכחישה כי לא עמדה בתנאי החוזה

וטענה כי את החודשים נובמבר דצמבר היא שילמה במזומן. חודש ינואר היא שילמה על פי דברי התובע עצמו, ואילו שכר הדירה לחודש פברואר הופקד בבית המשפט.

לטענת הנתבעת לא נותרו נזקים בדירה, למעט מקומות נקודתיים המצריכים צביעה עקב הדבקת מדבקות על קיר עבור בנה, וכן מספר מסמרים שלמעשה התובע הוא זה שעזר לה לתקוע בעצמו.

הנתבעת טענה כי בכל מקרה יש לקזז סכום של 866 ₪ בגין פתיחת סתימה בביוב וניקוי שורשים שבוצעו על ידי "זידאני שיפוצים" על פי חשבונית 0010 מיום 1.2.2009.

עליי לציין כי התובע צירף הצעת מחיר לצביעת הדירה ותיקון ליקויים בסכום של 2,800 ₪ + מע"מ, הצעת מחיר מיום 8.2.2009.

יש לציין כי מר זידאני לא הגיע לעדות (הגם שהתובע ביקש את התייצבותו על פי האמור בפרוטוקול הישיבה מיום 16.6.2009) וכן לא התייצב לעדות הצבעי שאליו פנה התובע לצורך הגשת הצעת המחיר לצביעת הדירה.

הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של דיון סופי שבמהלכו שמע בית המשפט ביום 18.11.2009 את התובע, הנתבעת וכן שני עדים מטעם הנתבעת – אימה וחברתה.

לאחר שבחנתי את הראיות ואת העדויות להלן פסיקתי:

לא מצאתי הפרה בהתנהלות הנתבעת שיש לזכות בגינה את התובע בסכום של 150 ₪ ליום. אין מחלוקת כי הנתבעת, למרות אי הבנתה והעובדה שמערכת היחסים בין הצדדים הייתה קורקטית ואמיתית עד לרגע שבו נפגעה, חתמה על החוזה. עם זאת, גם התובע בהגינותו ציין לא הייתה כוונה לעשות שימוש באותו סעיף דרקוני של "קנס בגין הפרת החוזה" בסך 150 ₪ ליום הפרה. יש לזכור כי השכירות עמדה על 1,500 ₪ לחודש בסך הכל.

התובע לא זכר אם קיבל את דמי השכירות לחודש נובמבר, כאשר העיד כי השכירות שולמה מידי חודש במזומן וללא קבלות. לאור ניתוח עדויות הצדדים, אני פוסק כי השכירות לחודש נובמבר שולמה.

באשר לחודש דצמבר, כאן היו חלוקים הצדדים. התובע טען שקיבל 500 ₪ בלבד. הנתבעת ועדיה טענו ששולמו מלוא דמי השכירות.

לאור העובדה שמדובר בגרסה מול גרסה ועדות הנתבעת נתמכה בעדות מהימנה, אני קובע כי גם חודש דצמבר שולם.

על כן לא הייתה הלכה למעשה הפרה, והדבר אינו מזכה בסנקציה כספית.

לעניין חודש ינואר – הוא שולם.