פדידה נ' אפטא

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת ביום 11.11.13, בהעדר הגנה.

ברקע הבקשה תובענה על סך של 100,000 ₪, בגין פרסום לשון הרע המיוחס למבקשת בכך שהפיצה האשמה שיקרית אודות המשיבה ולפיה נקטה המשיבה באלימות פיזית כלפי ילד מילדי המעון בו עבדו השתיים, עת סטרה לו.

המבקשת טוענת כי אמנם הומצא לה כתב התביעה ביום 9.10.13, במסירה ע"י שליח, ואולם משאינה בקיאה בהליכים ומאחר וזכתה לכל אורך הדרך לגיבוי באשר לאופן פעולתה ע"י הנהלת המעון, פנתה מיד עם קבלת כתב התביעה למנהלת המעון אשר העבירה אותו לעיונו של היועץ המשפטי של המעון, ואולם בטרם מונה לה ייצוג משפטי ניתן כנגדה פסק הדין.

לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי עומדות לה הגנות ברורות מכח החוק, לרבות הגנת "אמת דיברתי" והגנת חובת פרסום על פי דין או בהוראת רשות.

יתר על כן, מצינת המבקשת כי מכח חובת הדיווח חלה עליה החובה לדווח על המקרה, לו היתה עדה בעצמה. מלבד מילוי חובותיה אלה, לא סיפרה המבקשת על כך לאיש, וזאת בניגוד למשיבה אשר פנתה למטפלות ולהורים בטענה כי המבקשת מעלילה עליה עלילות.

לתמיכה בטענותיה מפנה המבקשת לתוצאות בדיקת פוליגרף שנתבקשה לבצע ע"י המעון ואשר תוצאתן היא כי הינה דוברת אמת.

כאן המקום לציין, כי לא מצאתי כל תימוכין לטענה כי המבקשת קיבלה לכאורה את כתב התביעה במועד כלשהו קודם למסירה שנעשתה ביום 9.10.13 ובעניין זה אפנה להחלטתי מיום 7.10.13 במסגרתה לא אושרה המצאה על יסוד כלל הידיעה.

לעמדת המשיבה המדובר במעשים חמורים של המבקשת, אין כל הצדקה למחדלה ואף סיכויי הצלחתה בהגנתה קלושים.

המשיבה טוענת כי אין בידי המבקשת כל ראיה של ממש וקבילה להוכחת טענותיה ואף בגרסתה נתגלו בקיעים.

2.כידוע, בבקשות מסוג זה, מאחר ושאלת כשרות ההמצאה אינה במחלוקת, יש מקום לבחינת הסיבה למחדל בגינו לא הוגש כתב ההגנה וחשוב מכך, לבחינת שאלת סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא בסוגיה זו מעדיפה דרך כלל את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה, עמדה המתיישבת עם מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית המשקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ר' רע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון, ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה).

במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור, כאשר לשם הדוגמא פרק הזמן שחלף הינו קצר, יש ואפשר להכיר בטעות של בעל הדין ואף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו (ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193).

3.לאחר עיון בטענות הצדדים, משלא שוכנעתי כי פעלה המבקשת מתוך זלזול בבית המשפט או בצד שכנגד או שזנחה עניינה, ומאחר ומכלול הנסיבות כפי שנפרשו בפני מובילות למסקנה כי נלמדת לכאורה תמונה של הגנה אפשרית, יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

לצדדים גרסאות שונות ונוגדות שאינן ניתנות לבירור במסגרת דיונית זו, אולם כמובן מבלי שניתן יהא לקבוע דבר לגופה של התובענה בשלב זה, הרי שמעיון בטענות המבקשת, ומבלי שתשתמע קביעת עמדה באשר לעניינים הטעונים הוכחה, עולה כי לא ניתן לסלקן על הסף אלא יש מקום לבררן לגופן.

בנקודה זו יש לזכור, כי אין מבקש הביטול חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית, כי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה.

במכלול הנסיבות מוצדקת הגישה לפיה יש ליתן למבקש יומו בבית המשפט ע"י ביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד.

יודגש, כי אף שלמשיבה גרסת נגד, אין בכך כדי לשלול על אתר קיומה של הגנה לכאורית למבקשת, ואין מקום להותרת פסק הדין על כנו מבלי שתינתן לה הזדמנות להשמעת טענותיה.

לאור כל האמור, ולנוכח ההלכה המקובלת לפיה יש בד"כ להעדיף את השגת המטרה העיקרית לעשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי פרוצדורה, יש מקום בנסיבות העניין לשמר את זכות הפניה לערכאות ובאיזון הנכון ליתן למבקשת יומה בבית המשפט.

5.מכל המקובץ, מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 11.11.13 כנגד המבקשת, בהעדר הגנה.