פארס ואח' נ' ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כספית על סך של 14,293 ₪ כנגד הנתבעת וכן כנגד הנתבעת נוספת וחברת האשראי ישרכארט. לאחר הליכים מקדמיים נותרה תביעת התובע כנגד הנתבעת אשר לפנינו בלבד. וכן הודעת צד ג'.

עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

2.חברת אל עאלם ללמארעפה בע"מ (להלן: "החברה"), צד ג', פנתה אל הנתבעת על מנת לשכור רכב. בעל המניות היחיד של החברה הינו אחיו של התובע מר חאתם פארס. למשרדי הנתבעת הגיע התובע יחד עם אדם נוסף. כרטיס האשראי של התובע שימש על מנת לבצע את העסקה. סך הכל חויב חשבונו של התובע באמצעות כרטיס האשראי בסך של 21,293 ₪.

טענות התובע

3.התובע טוען כי אין לו כל מעמד בחברה וכי הוא נסע למשרדי הנתבעת יחד עם מר אברהים מנדלוואי על מנת לבצע את עסקת ההשכרה. במסגרת העסקה נדרשה ערבות על סך 7,000 ₪ להתחייבויות החברה, אשר תובטח בכרטיס אשראי. לצורך זה העביר התובע את כרטיס האשראי, אצל הנתבעת. לפיכך, אין הוא חולק על חיובו עד לסך של 7,000 ₪ אולם הוא מתנגד לכל חיוב נוסף לכך. התובע חוזר וטוען כי לא חתם על כל מסמך נוסף ולא על כל הרשאה נוספת לחיוב כרטיס האשראי.

טענות הנתבעת

4.הנתבעת טוענת כי החברה פנתה אל הנתבעת באמצעות התובע לשכור רכב. בתמורה לשרות התחייב התובע לפרוע באופן אישי את חובות החברה ולראיה חתימתו על גבי כתב התחייבות אישית וכן הפקדת פרטי כרטיס האשראי ושוברי כרטיס האשראי אצל הנתבעת.

הראיות

5.מטעם התובע העיד התובע עצמו אשר מסר תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית. יש לציין כי התובע לא זימן לעדות לא את מי שהיה עמו אצל הנתבעת ולא את אחיו בעל המניות של החברה.

6.מטעם הנתבעת העידו שנים. הגב' קרן שמיר מנהלת תיקי לקוחות בנתבעת אשר הייתה מעורבת בעסקה ומר יצחק עמרם אשר באותה עת היה מנהל הגביה ולא היה מעורב באופן אישי בעסקה אלא מכיר את הדברים מתוך המסמכים. יש לציין כי לא זומנה לעדות מי אשר החתימה את התובע או כל אדם אחר על השוברים של כרטיס האשראי.

דיון

7.הנטל במקרה מוטל על כתפיו של התובע להוכיח טענותיו. לא רק שהינו התובע בתיק אלא גם במקרה זה אין מחלוקת כי הוא חתום לפחות על שובר אחד של כרטיס אשראי, כי נכח בשעת שכירת הרכב וכי היה שותף במידה כזו או אחרת בעסקה. נכונה היא טענת התובע כי ככלל את אמיתות החתימה צריכה להוכיח הנתבעת. אולם, ישנן דרכים שונות להוכחת אמיתות החתימה. במקרה זה הנסיבות המפורטות לעיל מפנות את הזרקור חזרה אל התובע על מנת שיוכיח כי לא הוא אשר חתם, או כי הוא חתם על שובר כאשר ברי היה לו כי התחייבותו מוגבלת ל- 7,000 ₪ בלבד.

8.למרות כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. להלן אפרט טעמי.

9.הגב' קרן שמיר הצהירה בסעיף 1 לתצהירה כי במהלך חודש נובמבר 2007 פנתה אליה החברה "באמצעות התובע לואי פארס" (מודגש במקור) וביקשה לקבל משירותיה השונים של הנתבעת.

בחקירתה הנגדית אמרה כי הידיעה שלה בדבר זהותו נובעת מכך שיושב מולה אדם היא שואלת לשמו. הגב' שמיר נשאלה כיצד היא זוכרת את שמו ואישרה כי זה על סמך המסמכים ולבסוף אישרה –

"ש.אינך יכולה היום להגיש מידיעה שלך שמי שנכנס אליך ומציג עצמו כנציג החברה זה מר לואי פארס?

ת. לא זוכרת."

(פרוטוקול עמ' 12 ש'17-18)

הנתבעת מציגה את הסכם שכירת הרכב (נספח ב' תצהירו של מר עמרם) אשר מופנה לחברה ומצוין עליו "לידי לואי" וכן "לואי שלום רב". מכאן מסיקה הנתבעת בין היתר כי התובע היה איש הקשר.