פאר נ' עיריית רעננה

החלטה

בפני בקשה לפיצול סעדים. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להדחות ואלה נימוקי החלטתי:

התביעה דנן הוגשה ביום 22/1/12. לטענת התובעת, אשר עבדה בנתבעת מאז שנת 1991, ועד לפיטוריה ביום 30/4/11. היא זכאית לתשלום פיצויים בגין התנהלות הנתבעת כלפיה ובגין פיטוריה שלא כדין.

לטענתה, במהלך שנת 2010, היא היתה ראויה לקידום לתפקיד ניהולי, ותחת זאת נבחרה לתפקיד עובדת אחרת, שהועדפה על פניה שלא כדין מטעמים זרים. לטענתה, בשלהי שנת 2010 החלה הנתבעת לנקוט נגדה בהליך פיטורים, שהיה נגוע בשיקולים פסולים ובפגמים רבים, לרבות חוסר נכונות לשקול את הטענות והבקשות שהעלתה בישיבת השימוע.

על יסוד טענתה כי פיטוריה היו שלא כדין, התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בסך 200,000 ₪. ובנוסף לכך פיצוי בסך 50,000 ₪ לפי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה ולפיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ש"ח. וכן היא תובעת הפרשי שכר עבודה עד למועד הגעתה לגיל פרישה (ההפרש בין השכר לו היתה זכאית אילו המשיכה לעבוד, לבין סכום הגימלה המשולם לה בפועל), ופיצוי בגין הפרשי גימלה, ובגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות.

עוד טוענת התובעת, כי בגין נסיבות הפיטורים הוצע לה פיצוי בסך 140,000 ₪ אלא שפיצוי זה הותנה, לטענתה שלא כדין, בהסכמתה להליך הפיטורים. לנוכח האמור, טוענת התובעת כי היא זכאית לסכום הנ"ל בלא כל קשר לשאלת הסכמתה לפיטורים.

בנוסף טוענת התובעת, כי בלא כל קשר לנסיבות סיום עבודתה, היא זכאית לדרגת פרישה, וכן לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, תוספת ותק, ועוד כהנה וכהנה זכויות הנובעות מתקופת עבודתה בנתבעת.

ביום 10/6/12 התקיימה ישיבת קדם משפט שבסיומה נקבע התיק להגשת תצהירים, וכן נקבע מועד לשמיעת הוכחות. במהלך ישיבת הקדם הודיעה התובעת כי היא שוקלת להגיש תביעה נזיקית כנגד הנתבעת על רקע האירועים אשר עומדים ביסוד כתב התביעה, שעל פי הנטען גרמו למחלתה של התובעת וכן ציינה, כי בדעתה להגיש בקשה לפיצול סעדים.

על אף האמור לעיל, הבקשה לפיצול סעדים הוגשה רק ביום 13/6/13 בחלוף למעלה משנה מישיבת הקד"מ לאחר שהצדדים כבר הגישו את תצהיריהם, ערב ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 8/7/13.

בבקשתה לפיצול סעדים טוענת התובעת כי בצד התביעה שעילתה בדיני עבודה, עומדת לתובעת תביעה נזיקית, בגין הנכות שנגרמה לה, לטענתה, כתוצאה מההתעללות נמשכת ומפיטוריה. התובעת מבקשת כי בית הדין יורה על פיצול סעדים, באופן שיאפשר לתובעת להגיש תביעה נזיקית בגין הנכות שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה התובעת לא תוכל להפרע מהנתבעת פעמיים בגין אותה מסכת עובדתית שנעוצה בטענותיה בדבר התנהלות הנתבעת כלפיה בשנים 2010-2011 ובגין הנסיבות בהן הסתיימו יחסי העבודה. הנתבעת סומכת את טיעונה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 300296/96 ראז'ואן נ' דלק (לא פורסם), שבמסגרתו דן בית הדין הארצי לעבודה בנסיבות דומות, וקבע בית כי אין מקום לאפשר דיון מקביל, בבית הדין לעבודה ובבית משפט אזרחי בגין אותה מסכת עובדתית.

הכרעה

כפי שכבר ציינתי, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה לפיצול סעדים להדחות, באשר לדידי כלל לא מדובר בענייננו בנסיבות המקימות צורך להגיש בקשה לפיצול סעדים.

תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כדלקמן:

26.(א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

(ב)מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

(ג)תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה:

(1)התביעה קנטרנית או טורדנית;

(2)התביעה הוגשה שלא בתום לב;

(3)נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות.