פאר ואח' נ' מוריס ואח'

החלטה

בפסק הדין שניתן ביום 30.8.10 דחה בית המשפט את התביעה נגד המשיבים וקבע בסיפא לפסק דינו כי "התובעים ישלמו לנתבע מס' 2, לנתבעים מס' 3 ו-4, לנתבע מס' 5 ולנתבעת מס' 6 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000₪...".

המבקש עתר לשום את הוצאותיו, חרף הקביעה המפורשת בפסק הדין כי חיוב המשיבים 1, 2 מתייחס גם להוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובפסק הדין אני דוחה את הבקשה.

בית המשפט נדרש לנושא ההוצאות בתום פסק הדין, בהתאם לסמכותו.

"כאשר פסק בית המשפט מה שפסק כ"הוצאות" הביע בכך לכאורה את כוונתו לפסוק יחד את שכר טרחת עורך הדין ואת הוצאות המשפט...שאם לא כן היה פוסק אותם בנפרד" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 548).

מאחר שבית המשפט הטיל הוצאות בסכום מפורש אין מקום ליתן החלטה נוספת מעבר לאמור בפסק הדין וממילא אין מקום לבצע שומת הוצאות, אלא אם בית המשפט שנתן את פסק הדין היה קובע אחרת.

לא רק זאת אלא מקביעת בית המשפט עולה במפורש כי הוא מתייחס ל'הוצאות' ו לשכר טרחה – קרי השימוש בו' החיבור בא להדגיש כי מדובר בהוספה גם הוצאות ו גם שכר טרחה.

משנדחתה התביעה שקלל בית המשפט את שכר הטרחה ואת ההוצאות בסכום הנזכר (לכל קבוצת נתבעים 15,000 ₪ "(ובסך הכל 60,000₪) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין" ולא מצאתי כי בסמכותי לשנות את פסק הדין ולהוסיף מה שאין בו.

כלומר – בקביעתו המפורשת של בית המשפט בפסק הדין לפסוק למבקש סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית הביע בית המשפט את דעתו לענין היקף ההוצאות ושכר הטרחה לו זכאי המבקש – ולא ראיתי כל אפשרות להתערב בפסיקה סופית זו.

על המבקש היה להשיג על פסק הדין בדרך המקובלת- קרי, בדרך הערעור.

אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"א, 22 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: