פאיס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27/11/12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער נכויות זמניות כדלקמן:-

1.1 30% מיום 4/2/11 עד 13/3/11.

1.230% מיום 7/4/11 עד 31/8/11.

1.320% מיום 1/9/11 עד 30/4/12.

1.410% מיום 1/5/12 עד 31/10/12.

2.טענות המערערת:

2.1עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי נמצאו על ידה ממצאים ברורים לעניין הגבלות בתנועות הצוואר, לרבות עמוד שדרה צווארי בעיקר ביישור הצוואר ובהטייה לצדדים (תנועות הצוואר: יישור יתר 400 כיפוף עם נגיעת הסנתר ובית החזה. סיבוב לצדדים 800 לכל צד הטייה לצדדים 300 לכל צד). טווח התנועות של המערערת ביישורה הצוואר שמצאה הוועדה הינו מוגבל יותר מזה שמצא ד"ר סלטי המומחה מטעם המערערת.

חרף האמור נמנעה הוועדה מליישם סעיף ליקוי מתאים 37 (5) עניינו הגבלה בתנועות הצוואר. עיון בסעיף מעלה כי די בהגבלה בחלק מתנועות הצוואר ולא נדרשת הגבלה בכל תנועות הצוואר על מנת ליישם הסעיף.

2.2בממצאי הוועדה עולה כי למערערת פגיעה נוירולוגית שכן הוועדה מציינת בהתייחס לבדיקת אי. אם.גי מיום 7/3/12 כי בדיקה זו מצביעה על תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה שורשית C5-C6 מימין ללא סימני דינבציה פעילה.

כמו כן, במסגרת הבדיקה הפיזית שביצעה למערערת מציינת הוועדה כי קיים שוני בתחושה בגפה ימנית עליונה בצורת כפפה.

חרף ממצאים אלה לא יישמה הוועדה סעיף ליקוי מתאים ולא נמקה החלטתה באופן שיאפשר מעקב אחר קביעותיה.

2.3לא ברור מדוע מציינת הוועדה על אף הממצאים שמצאה, הן במסגרת בדיקתה הקלינית של המערערת והן במסגרת ניתוחה את ממצאי בדיקת האי.אם.גי כי לא מצאה הגבלות בצוואר וסימני גירוי שורשי.

2.4הוועדה קבעה למערערת נכויות זמניות משך תקופה כמעט שנתיים, אולם לא התייחסה לנושא זה עליו ערערה המערערת במסגרת עררה על הוועדה מדרג ראשון, ולא התייחסה לנושא זה העולה גם מחוות דעתו של ד"ר סלטי כפי שאף צוין בפני הוועדה, מלבד ציון העובדה כי הוועדה מאשרת את מסקנות הוועדה מדרג ראשון.

3.טענות המשיב:

3.1בדיקות תנועות הצוואר נבדקת כמכלול. אומנם הוועדה מצאה ביישור יתר של הראש 400 כשלא ברור אם מדובר ביישור תקין אם לאו, אך בסיבוב לצדדים מצאה הוועדה 800 לכל צד, בעוד ד"ר סלטי מצא כי הסיבוב לוקה בחסר ומצא שהסיבוב לשמאל הוא 400 ולימין הוא 600. העובדה שממצאי הוועדה שונים ממצאיו של ד"ר סלטי אינה יכולה לעמוד לחובת הוועדה.

3.2הוועדה התייחסה לממצאי ד"ר סלטי ולא הייתה תמימת דעים עימו בשל שוני בממצאים הבסיסיים.

3.3אף ד"ר סלטי לא מצא לנכון לקבוע נכות למערערת בתחום הנוירולוגי שכן בדיקת האי.אם.גי הצביעה על פגיעה שורשית לכאורה, ללא סימני דנרפציה פעילה, היינו פגיעה ממשית בעצבים. בוועדה יש נוירולוג והעובדה כי נמצא ממצא לוואי של שוני בתחושה בצורת כפפה בגפה ימנית עליונה אינה מורידה ממסקנתו כי לא נמצאו סימני גירויי שורשיים.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).