פאיירמן נ' מדינת ישראל

פסק דין

ביום 14.7.09 בשעת בוקר נהג הנאשם ברכב שכור ברחובה של עיר. באחד הצמתים עצר את הרכב כדי לציית לאור אדום שברמזור. בהיותו בעמידה החליט לדבר בטלפון נייד. הוא אחז בידיו את מכשיר הטלפון שמחובר באוזנייה לאוזנו ועוד לפני שביצע את השיחה ואף לפני שהקיש על מקשי הטלפון, עקף רכב משטרתי אותו ואותת למערער לעצור לאחר הרמזור. כך מתאר המערער את ההתרחשות:

עמדתי בעצירה מלאה ברמזור אדם כאשר הטלפון נמצא ביד ימין על ההגה כדי שאוכל לראות את המתרחש בכביש ובצומת ולהניחו לפני תחילת נסיעה...

לעורר ניתנה ברירה בין תשלום קנס לבין משפט והוא בחר להישפט. המשפט קוים ביום 23.2.10 שלא בנוכחות המערער שלא התייצב. מערער הורשע בעבירה של שימוש בטלפון בעת שהרכב בתנועה לפי תקנה 28[ב] לתקנות התעבורה.

הוא נדון לקנס בסך 700 ש"ח (הנופל מברירת הקנס שניתנה לו).

המערער טוען שלא עבר עבירה משני טעמים. ראשית, השיחה שהתכוון לבצע הייתה שלא תוך נהיגת הרכב או שלא תוך תנועת הרכב אלא בעצירה מלאה ברמזור ושנית, הוא לא הספיק לבצע את השיחה ולא ניתן להרשיעו על כוונה לבצע שיחה בלבד.

זה לשון הדין:

28.(א)...

(ב) (1) בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א) לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית.

(ב) ...

(2) בתקנת משנה זו –

"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו.

השאלות שלפני הן שתיים. האחת האם עמידה של רכב ברמזור היא בגדר "רכב בתנועה"; השנייה, האם אחיזה בטלפון נייד לפני חיוג כלולה בגדר האיסור.

לשאלה הראשונה, לדעתי למן הנעת הרכב ועד לכיבוי המנוע הרכב מצוי ב"תנועה". עמידה ברמזור היא חלק מן התנועה כשם שעצירה לימין הדרך בנתיב הנסיעה היא חלק מן התנועה.

לשאלה השנייה, אף על פי שהאיסור מוגדר כהתנהגות שיש בה תנועה מוטורית כפולה: (1) אחיזה בטלפון ו-(2) שימוש בטלפון, נראה לי, שאחיזה בטלפון לשם חיוג מגבשת את המהלך הכפול. שכן, "שימוש" בטלפון איננו דווקא השלמת פעולת החיוג ודי בנטילת הטלפון הנחתו על ההגה ואחיזה בו במצב הזה כדי לגבש את הרכיב של "שימוש".

עולה מן המקובץ כי בדין הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו.

הערעור נדחה.

המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"א, 28 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.