חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ ואח' נ' בשן חרשת ברזל בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
13153-04-14
9.4.2014
בפני :
אפרים צ'יזיק

- נגד -
:
1. פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ
2. רשמאן תעשיות רשת בע"מ

:
1. בשן חרשת ברזל בע"מ
2. המוביל מוצרי בנייה (2006) בע"מ
3. מ. המוביל החדש (1990) בע"מ
4. המוביל שיווק מוצרי בניה בע"מ
5. קבוצת המוביל החדש בע"מ
6. המוביל החדש 2007 בע"מ
7. המוביל החדש בע"מ
8. מאג'ד אסדי
9. ראיד אסדי
10. עלי אסדי
11. אחמד אסדי
12. ויסאם אסדי

החלטה

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובעות להטלת צו עיקול זמני ברישום, ע"ס 1,685,000 ₪ בגין יתרות חוב אשר לטענתן חבים כלפיהן הנתבעים 1-7 במישרין, ולגבי יתר הנתבעים חבותם הינה מכח דיני היושר, עילת הרמת מסך ההתנגדות וייחוס חובות הנתבעות 1-7 מכח דיני החברות.

לאחר בחינת הבקשה, מצאתי לדחותה.

בקשה להטלת עיקול זמני ברישום, על אחת כמה וכמה כאשר מיוחסת התנהגות מיוחדת וחריגה המצדיקה את הרמת מסך ההתנגדות, מאופיינת בדחיפות נחרצת, שכן הטלת צו עיקול זמני במעמד צד אחד נעשית במקרים שכאלה, על מנת למנוע שינוי מצב לרעה, ושימורו של מצב קיים.

לאחר בחינת כתבי הטענות, עולה כי מדובר בחיוב נושן, הנובע בעיקרו ממערכת חוזית אשר התרחשה בשנים 2006-2008, וכשם שלא הייתה כל דחיפות בשימור המצב הקיים מאז ועד הגשת התובענה, לא ראיתי מדוע נשתנו הנסיבות ולפתע מוצדק להבטיח את קיום פסק הדין, אם וכאשר יינתן.

בין השיקולים הרלוונטיים בטרם הטלת עיקול זמני שכזה, נבחנת גם שאלת השיהוי. אם במשך לפחות שש השנים האחרונות (חוות דעתו של רואה החשבון דראושה מוחמד, נספח א' לבקשה, מפרטת את מועד היווצרות החיובים הנטענים) אין עוד מערכת יחסים של ספק-לקוח בין הצדדים, והתובעות לא מצאו לנכון לממש את העולה מחששן כי פסק הדין יהא בעייתי להגשמה, אם וכאשר יינתן, משך כל אותה תקופה, הרי שהשיהוי הניכר והמהותי, משליך על שאלת הטלת העיקול הזמני.

עוד אוסיף, כי הטלת עיקולים זמניים בתובענה הכרוכה בהרמת מסך ההתאגדות, אמורה כשלעצמה להתבצע במשורה, על אחת כמה וכמה כאשר השיהוי הינו ניכר עד כדי כך.

אפנה בהקשר זה אל רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ ואח' נ' עיריית הוד השרון (ניתן ביום 10.4.2007, מצוי במאגר נבו):

"ככלל, נדונה בקשה למתן סעד זמני בטרם נתבררה התביעה לגופה וממילא בטרם קבע בית המשפט כי עומדת לתובע הזכות לה הוא טוען. משכך, לא ייעתר בית המשפט לבקשה, אלא אם המבקש שכנעו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות מוקדמת על דרך של מתן סעד זמני. מבקש שהשהה בקשתו יתקשה לשכנע את בית המשפט כי אכן קיימת בה דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני (ראו, רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45; רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם); רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). מטעם זה, בעת בירור טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני יסתפק לעיתים בית המשפט בעצם קיומה של השתהות ולא ידרוש יסוד נוסף, כגון אלה הנדרשים לשם קבלת טענת שיהוי בהגשת תביעה. כך למשל, גם מקום בו ההשתהות בהגשת בקשה לסעד זמני לא גרמה למשיב נזק, עשויה הבקשה להידחות בשל שיהוי (ראו, רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 444). אציין, כי יש הרואים בטענת השיהוי משום טענת מניעות, לפיה מבקש שהשתהה בהגשת בקשתו לסעד זמני מושתק מלטעון כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן (ראו, ד' שוורץ, סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 405, והשוו, פרשת תלמוד תורה, 447)." (ההדגשה אינה במקור – א.צ.)

עוד אפנה בהקשר זה אל רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז (1) 45:

"השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה (ראה י זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש לוין, 1990) 576-577). נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר, ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהיעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג.

איני סבור כי הבקשה הוגשה בדחיפות, אלא בשיהוי ניכר ביותר, המצדיק שלא להיעתר לה – שכן אותה דחיפות הינה הסממן הברור והמובהק הרלוונטי הנדרשת על מנת להקים את אותו יסוד ההכבדה הנדרש במקרה דנן (ראה הלכת גוב ארי), ואם הזמן לא דחק בתובעות אשר שקטו על שמריהן תקופה ממושכת, הרי שיהא עליהן להמתין לסיומו של הליך.

איני נדרש ליתר השיקולים הרלוונטיים, שכן השיהוי הינו מהותי עד כדי כך שהוא מאפיל על יתר סימני השאלה, אולם אציין, בתמצית, כי ספק אם היה מקום כלל לבקש הטלת עיקול על זכויות בעלי המניות באשר עילת התביעה כנגדם אינה ישירה באופן מובהק.

הבקשה נדחית לפיכך.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>