פ' נ' מסארווה

1.זו תביעה לפיצוי עקב רשלנות רפואית בתחום של רפואת שיניים.

התובעת עותרת לסכום של 20,000 ₪.

התובעת שכרה שרותיו של הנתבע לצורך טיפול בשיניה והוא ביצע 4 שתלים ועבודה נוספת. תמורת עבודתו התובעת שילמה 12,000 ₪.

התובעת לאחר זמן מה החלה להתלונן על כאבים ודלקת בחניכיים.

הנתבע טיפל בתובעת, נתן לה הנחיות לגבי ניקיון האזור, אך זה לא עבד, והוא טיפל בה באנטיביוטיקה. המצב לא השתפר.

התובעת סמוך אחרי שלב זה פנתה ביום 10.11.16 לרופא שיניים ד"ר צבי וייס.

ד"ר וייס בדק את התובעת וערך מכתב (להלן: "מסמך וייס") והוא קובע בין היתר ששתלים 45 ו-44 אינם תקינים וחניכי התובעת נפוחים ויש צורך לבצע את הטיפול פעם נוספת.

לגבי יתר השתלים ד"ר וייס קובע שהם במצב יותר טוב, אם כי אינם בעמדה אידיאלית.

לפי טענת התובעת ד"ר וייס עקר את שני השיניים 44, 45 תמורת 2,000 ₪ אם כי יש לציין שהחשבונית של ד"ר וייס רק מציינת טיפול שיניים ללא פירוט.

התובעת טוענת שהיא לא מסוגלת היום לעבור טיפולים נוספים ועותרת לבית המשפט לפצות אותה בגין כאב וסבל בסכום של 20,000 ₪ וכך היא מסכמת את דבריה:

"ד"ר וייס שאל אם אני רוצה לעשות שתל ואני לא הסכמתי. הכסף הפיצוי שאני מבקשת זה בגלל עוגמת נפש כאב וסבל. אני לא מעוניינת לעשות טיפול היום אצל אף רופא".

(עמ' 1 שורות 20-22).

2.עמדת הנתבע היא שאכן אחרי הטיפול התובעת חזרה אליו בתלונות. הייתה לה נפיחות בחניכיים והנתבע טיפל בצורה שמרנית בנפיחות ואחר כך באנטיביוטיקה.

בשלב זה כאשר החניכיים לא מתרפאים ועובר זמן, עולה בליבו של הנתבע חשד שהתובעת חולה או לוקחת תרופות מסוימות ולכן ביקש ממנה לפנות למומחה חניכיים על מנת לבדוק אם יש לה זיהום או חיידק. התובעת סירבה לחלוטין לשתף פעולה אתו. היא טענה וחזרה וטענה שאין שום בעיות בבריאות ולא הייתה מוכנה לפנות לאף גורם נוסף לקבל אישור על בריאותה. משום כך הנתבע סרב להמשיך לטפל בה.

3.יש לציין שהתובעת מכחישה את גרסת הנתבע לפיה היא סירבה לפנות למומחה חניכיים. לטענתה הוא לא ביקש זאת בכלל.