פ' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1.השאלה העומדת לפני הינה, האם לקבל את עמדת בעלי התפקיד, על פיה ניתן להכריז על החייבת כפושטת רגל ולקבוע בעניינה תכנית פירעון לצורך קבלת הפטר, אלא שההפטר לא יחול על חובותיה לחברות הסוללר מאחר שנוצרו, לטענת בעלי התפקיד, במרמה ולפיכך, אינם ברי הפטר.

2.ביום 20.1.19 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת,ילידת 1994 ,גרושה ואם לקטינה.

מצבת הנשיה המאושרת העומדת כנגד החייבת הינה בסך 86,724 ₪ בדין רגיל. כאשר החוב לחברות הסוללר,אותם מבוקש להחריג מההפטר, מהווה סכום ניכר ממצבת הנשיה כדלקמן:פרטנר- 29,777 ₪,פלפאון – 22,718 ₪,סלקום-15,864 ₪.

לטענת בעלי התפקיד, החייבת פעלה בחוסר תום לב עת רכשה מכשירים סלולריים בידיעה שאין ביכולתה לשאת בתשלומם. המנהל המיוחד הפנה לסתירה בין הגרסה שמסרה החיבת בתצהיר ההסתבכות לפיה בן זוגה לשעבר לחץ עליה לחתום על ייפויי כוח לרכישתם של המכשירים לבין הגרסה בחקירתה לפיה היא זו אשר רכשה אותם בפועל ללא מעורבות של בן זוגה. במהלך הדיון שהתקיים בעניין טען המנהל המיוחד כי ברי שרכישת מכשירים כה רבים לא הייתה לשימוש עצמי, אלא מתוך כוונה למכרם לאחרים וזאת ללא עמידה בדרישות החוק לעניין הפעלת עסק ולמרות שהחייבת ידעה כאמור כי לא תוכל לעמוד בחובותיה לחברות התקשורת מהם רכשה את המכשירים ,אשר לא ידעו על כוונתה העסקית כאמור.

החייבת התנגדה לעמדת בעלי התפקיד וטענה כי לא הייתה לה כוונה "לעקוץ" את חברות התקשורת.לטענת החייבת, חלק מהמכשירים נרכשו על ידה וחלק רכש בעלה לשעבר מחשבון הבנק שלה והיא הייתה מודעת לכך. לאחר שנקלעה לתקופה קשה מאחר שהוא לא היה בבית ואף לא היה לה קשר עם משפחתה,נאלצה למכור מטלטלין ובינהם את המכשירים על מנת לשרוד כלכלית ולא מתוך כוונת מרמה. ב"כ החייבת הפנה לפסיקה לעניין החרגת חובות שנוצרו במרמה מן ההפטר בצד האנטרס השיקומי של ההליך וטען כי מקרה זה אינו נכנס תחת החריג הקבוע בסעיף 69 לפקודה. החייבת הציעה לשלם 400 ₪ למשך 60 חודשים כתנאי להפטר בעניינה.

דיון

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה שלפני ,שוכנעתי כי אין לקבל את עמדת בעלי התפקיד:

בהתאם לסעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל צו ההפטר יפטור את החייב מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל למעט:

"חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור".

החרגת חובות מן ההפטר שניתן לחייב היא החריג לכלל שלפיו ההפטר חל ביחס לכלל חובות החייב. מדובר בחריג לכלל, הפוגע גם בעיקרון השוויון בין הנושים וגם בתכלית השיקומית של ההליך ועל כן, יש לבחון את התקיימות התנאים להחלתו של חריג זה בצורה דווקנית. בפסיקה נקבע כי רק במקרים מיוחדים בהם אין צידוק מוסרי וחברתי להפטרת החייב, יוחרג החוב. לפיכך ככל שמדובר בעבירות של רשלנות, אדישות וכיוב', לא יחול החריג והחייב יופטר גם מהם. לעומת זאת כאשר מדובר בחוב שמקורו בעבירות מוסריות חמורות שנעשו במזיד, כגון עבירות אלימות, מין, או מרמה חמורה, תגבר תקנת הציבור על המטרה השיקומית שביסוד הליך פשיטת הרגל . בע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי וכן ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי נקבע בהקשר לחוסר תום לב בשלב שקדם להליך ואשר יש בו כדי למנוע הכרזה:

"בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם מדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, ואם הורשע החייב בעבירה כאמור... את השאלה אם מדובר באי-חוקיות קבועה או חד-פעמית באופייה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי-החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים". מדברים אלו, שנאמרו כאמור בהקשר של מניעה להכרזה,ניתן ללמוד גם על השאלות שיש לבחון בעת שיש להכריע האם התנהלות כלשהיא של חייב ביצירת החוב הינה כזו המונעת הפטרו מחוב זה מחמת יצירתו במרמה.

ככלל ניתן לסכם את בסיס ההלכה בקביעה כי רק כשמדובר בעבירות שחוסר המוסריות שדבקה בהן ביחס לנושה, הינו כה חמור, נדחקות התכליות העומדות ביסוד דיני פקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה האינטרס של החייב בשיקומו.

בהתאם לאמור,עיון בפסיקה ביחס לעבירות מרמה מעלה, כי ככלל, חובות הוחרגו מההפטר שקיבל החייב מחמת מרמה במקרים שבהם הורשע החייב בביצוע עבירה פלילית שבגינה, או בקשר אליה נוצר החוב. כך לדוגמא, פש"ר 7217-09-15 פלאפון תקשורת נ' צדקה רועי , שם גנב החייב ממעבידו מכשירי סלולר רבים, הוא הורשע ולאחר מכן הוגשה כנגדו תביעה כספית בגין הנזקים שגרם. ביה"מ קבע כי מאחר שמדובר בחייב שהורשע בהליך פלילי ואף ריצה תקופת מאסר לא מבוטלת, בגין מעשים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, גניבה בידי עובד והפרת אמונים בתאגיד, הרי אין חולק שהחוב לנושה נוצר בחוסר תום לב מובהק בגין מעשי המרמה הפליליים שביצע החייב ולפיכך חוב זה יוחרג מההפטר.

אמנם הרשעה בפלילים אינה תנאי שנקבע בחוק על מנת להחיל את החריג לכלל ואולם, כאשר קיימת הרשעה, יש בה להוכיח את עצם ביצוע העבירה- שלב ראשון בהוכחת הטענה כי מדובר במרמה ואשר הנטל להוכחתה מוטל על בעלי התפקיד הטוענים כי יש להחיל את החריג וראה פש"ר (ת"א) 3203-09 יפעת דיין נ' אבי חן (הנושה) בעניין נטל השכנוע הכבד המוטל על מי שטוען שיש להחריג את החוב מחמת מרמה: