פ.ל. נ' עיריית תל אביב יפו

רקע וטענות הצדדים

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשכ"ח -1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") המבוססת על עוולת הרשלנות. הצדדים חלוקים הן לעניין החבות והן לעניין הנזק.

התובע, יליד 1957, פקיד בסוכנות ביטוח, טוען שביום 07.01.16, נפל במדרכה בסמוך לבניין 16 ברחוב בצלאל יפה בת"א ונחבל קשות בגופו. התביעה צירפה חוות דעת רפואית מטעמה המצביעה על נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 25%. ההגנה כפרה בחבות, ולחילופין הגישה חוות דעת רפואית מטעמה המצביעה על נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 10% בלבד.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק. ביהמ"ש הכין הצעה אשר לא השתכללה לכלל הסכם פשרה והתיק נקבע להוכחות.

ביום 19.07.20 הודיעו הצדדים על הסכמה להעמיד את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 10%.

דיון ההוכחות התקיים בהקלטה ביום 09.09.20 בו העידו התובע, ד"ר יורם מוזס והגב' נתן נורית מטעם התביעה ועד ההגנה מר אייל חכים. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

לטענת ב"כ הנתבעת המלומד יש לדחות את טענת התובע בדבר התאורה הלקויה במקום בשל היותה הרחבת חזית אסורה וכי עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שכן ד"ר יורם מוזס לא ראה את סיבת נפילתו של התובע ואף במסמכים הרפואיים אין אזכור של התאונה.

ההגנה הצביעה על סתירות בגרסאות התובע באשר לנסיבות התאונה, כאשר בתצהיר הנסיבות שצורף לכתב התביעה מציין התובע כי התאונה התרחשה בשעות אחר הצהריים ושגרר עצמו עד לחבריו כדי לקבל עזרה ואילו בתצהיר עדות ראשית הצהיר כי מי שסייע לו מייד לאחר התאונה היה חברו ד"ר יורם מוזס והתאונה התרחשה בשעות הערב.

לחילופין טוען ב"כ הנתבעת כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור משמעותי.

לטענת ב"כ התובע המלומד מעיון בתעודת חדר המיון עולה כי התובע התקבל למחלקה בשעה 22:00, עדותו של הד"ר מוזס מצביעה על כך שהיו אמורים להגיע למסעדה בשעה 21:00-21:30 לערך וכי המקום היה חשוך. עד הנתבעת לא בדק כלל את התאורה במקום וזאת למרות הצהרתו של התובע, וכי הנתבעת תיקנה את המפגע לאחר התאונה.

פסק דיני זה יהיה תמציתי כהנחיית תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשס"ח – 2018, שנכנסו לתוקף ביום 1.1.21.

דיון והכרעה

הרחבת חזית

הלכה פסוקה היא כי האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא ( ע"א 6799/02‏ יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ''ד נח (2) 145).