פ"ל 9990-12-15 מדינת ישראל נ' קלדרון(עצור בפיקוח)

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בגדר הסדר טיעון, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ובקלות ראש, אי ציות לאות שנתן שוטר במדים ונהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע מעל 6 חודשים וללא ביטוח. נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בן 9 חודשים שהינו בר הפעלה בתיק זה. בגין המיוחס לו בתיק זה ריצה הנאשם מעצר אשר חלקו מאחורי סורג ובריח וחלקו בפיקוח אלקטרוני. נוכח האמור יש להכריע בשאלה אם נכון יהיה להורות על הפעלת המאסר המותנה ואם יש מקום לנכות ממאסר זה את תקופת המעצר שריצה הנאשם בפיקוח אלקטרוני.

1.ביום 28.12.15 שעה 12.59 נהג הנאשם על אופנוע ברחוב דרך ירושלים בהרצליה והתקרב למחסום משטרה. שוטר במדים סימן לנאשם לעצור בצד הדרך אך הנאשם לא שעה לאות, עבר את השוטר בנסיעה מהירה והמשיך בנסיעה זו ברחובות הרצליה תוך שניידת המשטרה נוסעת בעקבותיו והשוטר כורז לו לעצור. בסופו של דבר עצר הנאשם את רכבו. הנאשם עשה כל זאת כאשר הוא פסול ביודעין לנהיגה, רישיונו אינו תקף (הן מחמת פסילתו והן מחמת שתוקפו פקע ממאי 2013) והוא נוהג ללא ביטוח.

2.בעקבות האירוע המתואר נעצר הנאשם ביום 29.12.15 והושם מאחורי סורג ובריח. מיום 4.2.16 ועד היום שהה הנאשם במעצר בפיקוח אלקטרוני.

3.על פי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, תגביל המאשימה את טיעוניה לעניין העונש (ברכיב המאסר) להפעלת המאסר המותנה נגד הנאשם ( 9 חודשים) בעוד שההגנה חופשית בטיעוניה. ההגנה ביקשה כי יוכן תסקיר בעניינו של הנאשם וכך היה.

טיעוני הצדדים

4.ב"כ המאשימה טוענת כי נוכח העבירות בהן הורשע הנאשם נכון יהיה להורות על הפעלת המאסר המותנה ולהשית על הנאשם פסילת רישיון לשנים ורכיבי ענישה נלווים. המאשימה מסכימה כי נכון יהיה לנכות מתקופת המאסר שתושת על הנאשם את התקופה אותה ריצה במעצר מאחורי סורג ובריח אך לא את התקופה בה היה במעצר בפיקוח אלקטרוני. לדבריה, תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם אינו חיובי ומצביע על סיכון להישנות עבירות בעתיד.

5.ב"כ הנאשם טוען כי יש להסתפק במעצר אותו ריצה הנאשם ולהורות על הארכת המאסר המותנה בעניינו תוך הסתפקות בפסילה קצרה יחסית שתאפשר לנאשם לראות את "האור בקצה המנהרה". טענה זו בדבר הארכת המאסר המותנה מבוססת על כך שאין זו דרכם של בתי המשפט להטיל עונשי מאסר בהרשעה ראשונה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ועל כך שהדבר מתחייב נוכח מצבו הבריאותי של הנאשם. לעניין ניכוי תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני נטען כי פסק דינו של בימ"ש המחוזי בת"א בפרשת חן ( עפ"ת 46854-02-16 מדינת ישראל נ' חנן חן) לא היה חד משמעי דיו ועל כן הוגשה או תוגש בקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון. עד להכרעה בעניין זה, טוען ב"כ הנאשם, קיים קושי להסתמך על פסק דינו של בימ"ש המחוזי כהלכה מנחה.

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עתירת המאשימה ולהורות על הפעלת המאסר המותנה נגד הנאשם. עוד מצאתי שלא לקבל את טענת ההגנה בדבר ניכוי תקופת המעצר שריצה הנאשם בפיקוח אלקטרוני אם כי מצאתי להתחשב בנתון זה, כמו גם בהודייתו המהירה של הנאשם ובנסיבותיו הרפואיות, כשיקול לקולא בתוככי מתחם העונש כנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. חשוב לציין כי נתונים אלה אינם משפיעים על אורכה של תקופת המאסר שתוטל, בהתאם להסדר הטיעון, אלא על יתר רכיבי הענישה.

7.בע"פ 4910/13 בני ג'אבר נ' מדינת ישראל נקבע בדעת רוב כי עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק אשר ניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת יחשבו ל"אירוע" אחד לצורכי קביעת מתחם הענישה. קשר הדוק כזה נמצא בד"כ כאשר העבירות מבוצעות בסמיכות זמן או כאשר הן חלק מאותה תכנית עבריינית גם כאשר הן בוצעו לאורך תקופת זמן לא קצרה. מבחן דומה של סמיכות זמן ומקום לצורך הגדרת "אירוע" קובע תזכיר חוק העונשין ( הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה – תיקונים שונים ) התשע"ו – 2015. במקרה זה, ברי כי החל מנקודת זמן מסוימת לא זו בלבד שהייתה סמיכות זמנים ומקום בין העבירות אלא הייתה חפיפה מלאה ביניהן. כך, הנאשם נהג בזמן פסילה ובקלות ראש, ללא ביטוח תוך אי ציות לאות שוטר . אשר על כן מדובר לטעמי באירוע אחד כמשמעו בסעיף 40 יג (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. כיוון שכך יש לקבוע מתחם ענישה לאירוע.