מדינת ישראל נ' חזקין(עציר)

הנאשם נדרש לשלם מחיר עונשי (לאחר תיקונו של כתב האישום בתיק זה) על עבירות של : נהיגה ברכב בדרך ציבורית בדרך נמהרת או רשלנית בניגוד לסעיף 338 (א)(1) לחוק העונשין; נהיגה בהיותו שיכור בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה ; ונהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) יחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

במאמר מוסגר ייאמר כי לא נטענה טענת חוסר סמכות עניינית בקשר עם האישום בסעיף 338 (א)(1) לחוק העונשין (בהינתן סעיף 25 (א) לפקודת התעבורה וסמכויות "שופט תעבורה" כהגדרת "עבירת תעבורה" בפק' התעבורה) ולמותר להניח כי הצדדים היו ערים להיות המותב גם שופט שלום.

אף לאחר תיקון כתב האישום מדובר עדיין בהתנהלות בעלת חומרה רבה מצד הנאשם.

עם זאת, ראוי לזכור כי המאשימה ,מסיבותיה הטובות בוודאי , לא בחרה להעמיד את הנאשם לדין בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 לחוק העונשין ובפני ערכאה שונה.

יצויין שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בעקבות כך הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

כאמור, אין ספק שגם כתב האישום המתוקן מלמד על התנהלות חמורה ומסוכנת המהווה הפרה בוטה של החוק.

עם זאת העבירה של נהיגה בשכרות הינה אירוע ראשון מסוגו אצל נהג זה.

לנאשם וותק נהיגה של כ - 20 שנה ולחובתו 26 הרשעות קודמות בתעבורה.

בעברו התעבורתי (בשנת 2009) עבירה של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה, ואולם מאחר שאין מחלוקת כי הנאשם מורשה לנהיגה משנת 1997 אצא מנקודת הנחה כי העבירה הנ"ל משנת 2009 הינה , מבלי להקל ראש, איננה ברף הגבוה ביותר של סוג זה של עבירה.

עם זאת כאמור, אירוע ראשון מסוגו של נהיגה בשכרות.