פ"ל 6030-03-15 מדינת ישראל נ' יתח

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

האישום

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה כשהרשיון אינו תקף ונהיגה בשכרות מכח בדיקת נשיפה שתוצאותיה היו 825 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף, וללא ביטוח עבירות בניגוד לסעיפים 10(א), 62(3) ו- 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") ובניגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי.

העובדות המוסכמות והמחלוקת:

אין חולק כי ביום 20.3.15 בשעה 05:20 או בסמוך לכך הנאשם היה שיכור. המחלוקת הינה אך לגבי השאלה מי נהג ברכב. האם כגרסת המאשימה נהג ברכב הנאשם או כגרסת הנאשם היה זה חברו, אושר וקנין (להלן: "אושר"), שנמלט מהמקום רגלית. אין חולק כי אושר הינו הבעלים של הרכב. אין חולק כי הרכב נלקח מהמקום על-ידי מאן דהוא בעת שהנאשם היה עצור.

לטענת המאשימה באותו לילה, עמדו 2 מתנדבים בכביש 38 באזור תעשיה מערבי, מכיוון דרום לצפון, ליד ניידת משטרה, הבחינו ברכב חולף על פניהם האירו בפנס לכיוונו והורו לו לעצור. המתנדבים הבחינו כי ברכב יושב הנהג כשהוא לובש קפוצ'ון וכובע שחור על הראש. לאחר שסימנו לו לעצור, האיץ הנאשם ונסע במהירות מהמקום, תוך שהמתנדבים דולקים אחריו בניידת. אין חולק כי המתנדבים איבדו את קשר עין עם רכב הנאשם בקטע הכביש בו פנה הנאשם ימינה לכיוון רחוב בן זאב. כשפנו לרחוב הבחינו ברכב חונה מצד ימין. כשניגשו לרכב הבחינו בנאשם הלבוש בקפוצ'ון וכובע שחור כשהוא יושב במושב הנוסע שליד הנהג כשהוא רדום ושיכור, אין אדם נוסף ברכב. מפתחות הרכב לא היו בידי הנאשם ולא נמצאו גם לאחר חיפוש ברכב ועליו. האזעקה של הרכב פעלה וכיוון שלנאשם לא היו המפתחות היא לא נוטרלה.

לטענת המאשימה זיהו שני המתנדבים בוודאות כי הנאשם הוא זה שראו רגע קצר לפני כן נוהג בפראות ברכב ונמלט מהם. לשיטתם הוא העלים את המפתחות ועבר למושב שלצד הנהג.

לגרסת הנאשם, הוא כלל לא נהג ברכב אלא אושר חברו, שבבעלותו הרכב. לגרסתו ולגרסת עדי ההגנה מטעמו היו הנאשם, אושר וחברים נוספים במפגש במוסך במושב זכריה. למפגש נסע ברכבו של אושר שנהג הלוך ושוב. הנאשם ועדיו הסכימו כי הנאשם היה שיכור כלוט כטענת המאשימה אך טענו כי כלל לא נהג ואף לא היה מסוגל לנהוג. לדבריהם אושר נטש את הרכב כיוון שסבר שאנשים איתם הוא מסוכסך רודפים אחריו וחזר לרכב רק בבוקר ונסע משם.