פ"ל 4006-12-13 מדינת ישראל נ' קאסם

הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעבירות של נהיגה בפזיזות ורשלנות, נהיגה במהירות העולה על המותר, מסירת ידיעה כוזבת על עבירה מסוג פשע ושיבוש מהלכי משפט.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 3.12.13 סמוך לשעה 01:58 נהג הנאשם ברכב בדרך חברון בירושלים, במהירות בת 155 קמ"ש, שהינה למעלה מפי שלוש מן המהירות המותרת בקטע דרך זה. (50 קמ"ש).

בהמשך לאותן הנסיבות, ולאחר שהנאשם חשד כי מצלמת המהירות תיעדה את נסיעתו במהירות המופרזת, נטש את רכבו, פנה לתחנת המשטרה ומסר הודעה כוזבת לפיה רכבו נגנב ממנו.

טיעוני הצדדים לעונש:

התביעה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם והסיכון הטמון בהם ועותרת להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילה מלנהוג למשך 24 חודשים.

מנגד, טוען הסנגור כי אין מקום להורות על מאסרו של הנאשם, ומפנה לפסיקה התומכת בדבריו, במקרים דומים בעבירות מהירות מופרזת בהם לא הוטלו עונשי מאסר.

עוד טוען הסנגור כי הנאשם נעדר עבר פלילי או תעבורתי, נטל אחריות על העבירות, הביע חרטה והורתע מההליך המשפטי.

לדברי הסנגור עניינו של הנאשם מצדיק להימנע מהרשעתו בדין בעבירות של שיבוש הליכי משפט ומסירת ידיעה כוזבת, דבר העלול להשפיע על עתידו ואפשרויות התעסוקה שלו.

הסנגור צירף פסיקה מבתי המשפט השונים לתעבורה, לתמיכה בטענתו כי אין מקום לכלול רכיב של מאסר בפועל בעבירות בהן הורשע הנאשם ובפרט שעה שמדובר במי שאין לחובתו הרשעות קודמות.