פ"ל 2089-05-12

בפני בקשה לחזרה מהודייה.

ב"כ המבקש טען כי המבקש לא הבין את משמעות הודאתו בתיק וכעת הוא חפץ להוכיח את חפותו. הוא עוד טען כי התביעה לא הודיעה למבקש על ביצוע העבירות במהלך השנה שחלפה מיום שנעברו ומשכך, לא היתה רשאית אף להגיש כתב אישום בעניינו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, במועד שנקבע לשמיעת ראיות חזר בו המבקש מכפירתו והודה בכתב האישום. היא ציינה כי המבקש נכח באולם בית המשפט והיה מיוצג על ידי עורך דין ומשכך, אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו.

על פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982, רשאי בית המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו וזאת מנימוקים מיוחדים שירשמו. זאת ועוד, נפסק כי חזרה מהודייה תותר על ידי בית המשפט רק בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודייה עקב פגם ברצונו של הנאשם או במידה וההודייה הושגה שלא כדין (רע"פ 7292/04 יעקב שרמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום 26.8.04)).

בענייננו, המבקש היה מיוצג ע"י עו"ד לאורך כל ניהולו של התיק, וביום 29.3.15, במועד שנקבע לשמיעת הראיות, חזר בו המבקש מכפירתו, כשהוא וסנגורו נוכחים באולם בית המשפט. כתב האישום תוקן על ידי המאשימה והמבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע במיוחס לו ונקבע מועד לטיעונים לעונש. אם סבר המבקש באמת ובתמים כי אינו חפץ להודות באשמה, לא יעלה על הדעת כי יחזור בו מכפירתו, כשהוא נוכח באולם ומיוצג על ידי עורך דין מתחילתו של ההליך.