פ"ל 2017-03-14 מדינת ישראל נ' דאהר

רקע -

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה.

פסילת הנאשם במקור נבעה מהליך מנהלי של רשות הרישוי בעקבות צבירת ניקוד עקב עבירות תעבורה אחרות שבוצעו ע"י הנאשם.

טענות הצדדים –

ב"כ המדינה טענה בפני ולאחר מכן בהשלמת טיעונים בכתב כי אך שאין לנאשם עבר תעבורתי מכביד, חומרת העבירה של נהיגה במצב פסילה, מצדיקה ענישה מחמירה הכוללת פסילה ארוכה, פסילה על תנאי וקנס.

המדינה לא עתרה בתיק זה לרכיב של מאסר.

טיעוני המדינה נתמכו באסופה של פסיקה לפיה מתחם הענישה ביחס לעבירה זו כולל רכיב של מאסר ולצידו פסילה של רישיון הנהיגה לתקופה ארוכה עד 24 חודשים.

ב"כ הנאשם הסביר כי הנאשם אדם נורמטיבי לחלוטין, נשוי, אב לשני קטינים העובד לפרנסת משפחתו כמהנדס תשתיות.

הוסבר כי הנאשם מצידו סבר בתום לב כי נושא הפסילה הוסדר ע"י עו"ד אשר טיפל עבורו בנושא הניקוד וכי לא הבין שפסילתו הפכה לפעילה.

ב"כ הנאשם הגיש אף הוא טיעונים משלימים לעונש בכתב, לפיהם ראוייה תקופת פסילה בת 4 עד 7 חודשים לכל היותר בהתאם לפסקי הדין אשר צורפו לטיעוניו.

מתחם הענישה – 

ביחס לרכיב המאסר בתיקים מסוג זה, קבע בית המשפט המחוזי (באר-שבע)

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל כי מתחם הענישה ינוע בין רכיב של מאסר מותנה ועד למאסר בפועל לתקופה של שנה.