פ"ה 51761-12-15

1.התובעת הגישה בחודש דצמבר 2015 "כתב תביעה לאכיפת הסכם" אשר כלל שני סעדים, אשר מפאת חשיבותם יובאו במלואם להלן:

"אשר על כן מתבקש בית הדין הנכבד להזמין את הנתבעות לדין ולחייבן ברישום 28 מניות של הנתבעת 1 על שם התובעת.

לחילופין מתבקש בית הדין הנכבד להורות לנתבעת לפצות את התובעת בשווי ההטבה לה היא זכאית וזאת בהתאם להערכת מומחה שימונה מטעם בית הדין הנכבד לצורך הערכת הנתבעת 1 ושווי ההטבה ולחייב את הנתבעת לגלות כל דו"ח ו/או מסמך רלבנטי של החברה, לרבות נכסים והתחייבויות".

2.עוד ביקשה התובעת כי יותר לה לפצל את סעדיה ולתבוע, אם יהיה צורך בכך, סעד כספי.

3.מספר ימים לאחר הגשת התביעה הגישה התובעת תצהיר בתמיכה לכתב התביעה, כאשר הטעם להגשתו הוא כי מזכירות בית הדין סיווגה את התביעה כתביעה לסעד הצהרתי.

4.הנתבעות הגישו בחודש פברואר 2016 כתב הגנה ומספר ימים מאוחר יותר, הוגשה בקשה לכימות כתב התביעה משלדעתן של הנתבעות התביעה אינה מתאימה לבירור בדרך של המרצת פתיחה, בין היתר, מאחר ובכתב התביעה התבקש, כסעד חלופי, גם סעד כספי.

5.בהחלטתי מיום 24.2.2016 הוריתי לתובעת לכמת את הסעד הכספי אותו היא תובעת, באופן שבפני בית הדין יונחו כתבי טענות הפורשים את מלוא יריעת המחלוקת בין הצדדים. אולם התובעת לא עשתה כן.

המחלוקת על קצה המזלג

6.בכתב ההגנה טוענות הנתבעות, כי התובעת נמנעה מסיבותיה שלה ו/או בשל רשלנותה מלפעול על פי תנאי הסכם התגמול "וכיום, לאחר שהמועד למימוש האופציות חלף זה מכבר, בוחרת לטעון, כי היא זכאית למניות בגין האופציות שלא מומשו" (ר' סעיף 3 לכתב ההגנה).