פ"ה 51071-02-13.05 ינואר 2015

1.עניינה של התביעה שבפני הינה שלילת אישור שקילות תואר שניתן לתובע ביום 27/2/01 מאוניברסיטת לטביה.

הואיל ונמצאה ע"י הנתבעת עבודת גמר הזהה או דומה במידה רבה לעבודתו של התובע, הועלה חשד כי עבודת הגמר שהגיש התובע לא הוכנה על ידו ולפיכך, זומן להעלות טיעוניו ולריאיון אישי בפני הגף להערכת תארים אקדמאים מחו"ל במשרד החינוך.

2.בהמשך לריאיון שנערך לתובע, הוחלט לשלול לתובע את אישור השקילות, בהתבסס על שלושה נימוקים (ר' סעיף 56 לתשובת הנתבעת לבקשה הזמנית):

א.לא עלה בידו ליתן הסבר מניח את הדעת בנוגע לאופן הכנת ועריכת עבודת הגמר.

ב.העבודה נעשתה על חברה שלא קיימת כלל בפועל ולמעשה כל המחקר הומצא ולא בוצע בפועל.

ג.נמצאה עבודת גמר דומה/זהה לעבודתו של התובע.

3.התובע קיבל לידיו עותק העבודה הזהה.

4.הנתבעת הודיעה כי אין לה נתונים על מועד הגשת העבודות.

5.התובע מבקש לקבל פרטים מזהים של בעל העבודה הזהה ובכלל זה שם, ת.ז. ונתונים האם גם מהבוגר הנוסף נשלל אישור השקילות.

לטענת התובע, הדבר דרוש לשם חשיפת האמת וטיהור שמו כמי שלכאורה זייף או העתיק עבודת גמר.

בבקשתו הפנה התובע, בין היתר, להליך דומה שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סע"ש 49137-01-13 פטריק יוסף אמסלם נ' משרד החינוך).

מהפרוטוקול שצרף התובע עולה כי באותו מקרה העידה גב' ציפי וינברג מטעם הגף להערכת תארים. בעדותה טענה, כי במקרים בהם מצא הגף להערכת תארים כי קיימות עבודות דומות או זהות, זימנו את כל מגישי העבודות לריאיון "והמטרה היא לא לראות מי העתיק ממי כי אני לא חוקרת או שוטרת אלא להשתמש בכלי זה לראות אם אותו מרואיין יכול לשכנע אותי שהוא כותב העבודה".