פסק דין 23896-03-13

רקע

1.הנתבע מס' 1 (להלן: "מר בן שושן") עבד בשירות התובעת (להלן: "העיריה") עד שפרש לגמלאות בשנת 1998. בחודש יוני שנת 1999 הגיש מר בן שושן תביעה כנגד העיריה במסגרתה דרש לכלול בבסיס שכרו הקובע לפנסיה, גם תשלום בגין 50 שעות נוספות ואחזקת רכב ל-1,000 ק"מ.

2.בחודש מאי 2002, הגישו העירייה ומר בן שושן הודעה לבית הדין על הסכם פשרה, אשר עיקרו: "בבסיס השכר הקובע לצורך הגמלה ייחשבו 30 שעות נוספות לפי 125%...". להסכם הפשרה ניתן ביום 9.5.2002 תוקף של פסק דין.

3.בחודש מרץ 2006, ניתנה ע"י הנתבע מס' 2 (להלן: "הממונה על השכר"), החלטה בהתאם לסמכותו לפי סע' 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: "החוק") ולפיה, בין השאר, יש לבטל את רכיב השעות הנוספות בפנסיה המשולמת למר בן שושן.

4.העיריה פעלה על פי החלטת הממונה והפסיקה לשלם למר בן שושן את הגמלה על פי הסכם הפשרה, החל מחודש 4/2006. מר בן שושן לא פעל לתקיפת החלטת הממונה במהלך השנים, מסיבות שונות לשיטתו, אשר יפורטו בהמשך.

ביום 9.10.2012, פנה מר בן שושן ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. בעקבות כך הגישה העיריה הגישה בקשה לביטול הליכי תיק ההוצאה לפועל וסגירתו. הבקשה נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל בטענת חוסר סמכות אולם ההליכים בתיק עוכבו, לאחר מכן גם בהסכמת מר שושן, עד ליום 19.3.2013, זאת על מנת לאפשר לעיריה לפעול בערכאה המוסמכת.

5.לאור זאת, הגישה העיריה ביום 12.3.2013 תביעה זו שלפנינו. בקשתה של העירייה הינה להורות על ביטול פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה, זאת לנוכח החלטת הממונה על השכר המונעת ממנה לקיים את הסכם הפשרה. 

6.התביעה הוגשה בתחילה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ובהמשך הועברה לבית דין זה, בשל העדר סמכות מקומית (ראו החלטת כב' השופטת ורבנר מיום 14.3.2013). לאחר ניסיונות להביא את הצדדים להסכמות ללא צורך בהכרעה שיפוטית, אשר לא צלחו, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית ולפיה הם מוותרים על חקירת עדים מבלי להודות בטענות מי מהצדדים וכי פסק הדין בתביעה זו ינתן על בסיס סיכומים שיוגשו. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ובהתאם לה הוגשו סיכומי התובעת, סיכומי מר שושן, סיכומי הממונה על השכר וסיכומי תגובה מטעם העיריה.

להלן העובדות הרלוונטיות, ביתר פירוט:

7.מר בן שושן הועסק כאמור על ידי העיריה עד פרישתו לגמלאות ביום 1.9.1998. בחודש יוני 1999, הגיש מר בן שושן תביעה כנגד העירייה, במסגרתה דרש לכלול בבסיס שכרו הקובע לפנסיה, תשלום בגין 50 שעות נוספות ואחזקת רכב של 1,000 ק"מ. תביעתו הוגשה במקור לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ובגינה נפתח תיק עב/2141/99. בהמשך, הועבר התיק לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, ומספרו נקבע עב/1676/01. התיק התברר בפני מי ששימש אותה עת שופט ראשי, כב' השופט חיים סומך.